אני בזוגיות של 6 חודשים ,הכרתי בחור מקסים ,תומך עם ראש הכתפיים. כשהכרנו ישר היה קליק -קליק של סקרנות של עכשיו הכרתי אדם מדהים שאשמח שיהיה בחיים שלי .התחילה ידידות מקסימה ולאחר חודש מצאתי את עצמי בזוגיות שאף אחד מאיתנו לא הגדיר, הוגדרה בשבילנו, היה לנו כיף ונחמד יחד לא שאלנו את עצמנו אפילו מה זה פשוט זרמנו ואז נשאלה השאלה ”מה אתם יחד” ואף אחד לא הסכים אבל גם לא אמר לא ומאז אפשר להגיד שניתנה הגדרה אנחנו ביחד חווינו המון בפרק הזמן הקצר הזה תחושת שחרור וחופש שכל אחד מאיתנו יכול לספר מה שירצה ולהיות עצמו בלי מסיכות, הוא תמך בי המון היו לי קשיים מבחינה אישית ומשפחתית והוא באמת נתן מה שהוא יכול בשבילי ואני נתתי מה שיכלתי ותמכתי בדברים שלו, אפילו הסביבה שלי תומכת בקשר ומכבדת אותו כל כך על התמיכה בי. הבעיה שלי היא כזאת שאני מפחדת שההגדה רצה מהיר מידי ,אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו כבן זוג אולי רק כבן אדם, שאולי קפצנו לזוגיות שכל מה שיש זה בעצם חברות מקסימה ולא יותר מזה ושבחוסר זהירות נתתי לזה להתגלגל למקומות שלא נכונים בשבילי,שאולי עכשיו אחרי שנרגעו כל הרוחות אני רואה מה תמיד ראיתי ולא הבנתי ואני פתאום מבינה שאף פעם לא אמרנו אחד לשני את המשפט עם המפתח אהבה בו. ועכשיו אני מוצאת את עצמי בפעם הראשונה שבה אני חוששת לספר לו משהו עולות לי מלא שאלות כמו שאולי רק אני מרגישה את זה ? איך אני יכולה להגיד לו דבר כזה אחרי כל מה שעשה בשבילי? שאיך נתנתי לעצמי להרגיש את זה אחרי כל כך הרבה זמן שבה אין דרך חזרה ?
מה אני הולכת להרוס פה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025