אין אף אחד לצידי... אני כבר לא יודעת מה לעשות

היי. אני אוטוטו בת 14. עברתי די הרבה בחיי...

היה שלב בו ממש רציתי להיות מקובלת, אך הייתי שקטה וביישנית, לא הצלחתי לדבר בכיתה. יום אחד בחופש הגדול ילד מכיתתי פשוט התחיל לרדת עליי מול כל השכבה בקבוצת וואטצס- אפ. התעצבנתי, רבתי איתו מול כולם, עד שהגיע לשלב בו רשמתי שלא טוב לי בבית. ילדים רבים הראו את ההודעה להוריהם ודיברו עם המחנכת, היא התקשרה אליי ב23:00 ואימי תפסה אותי. יום לאחר מכן אימי גילתה זאת ונפגעה, חודש וחצי של הרבה שיחות עם הפסיכולוגית והמשטרה ללא דיבורים עם הוריי.

באמת לא היה לי טוב בבית... כי הוריי הכו אותי. הייתי בודדה כלכך, בכיתי בכל יום.
המצב השתפר קצת אך לאחר זמן מה אימי המשיכה עם האלימות.

היה לי ידיד שקטן ממני בשנה וחצי, אך הכרנו עוד בגן. התאהבתי בו לאחר 7 וחצי שנים בערך שהכרנו ואמרתי לו זאת. לאחר שלושה חודשים בערך שאלתי האם מרגיש כמוני והתשובה הייתה שלילית. נפגעתי, בכיתי, היה קשה להתגבר. לאחר כחודש וחצי שלא דיברנו (הוא ידע שקשה לי ונתן לי קצת זמן לעצמי) פנה אליי ואמר שעוזב לאמריקה לשנה שלמה. התאכזבתי, נפרדתי לשלום ומאז לא נפגשנו.. הוא יחזור בעוד כחודשיים. קשה לי בלעדיו, אני אוהבת אותו...

בתחילת השנה הכרתי מישהו אשר גדול ממני בשלוש וחצי שנים. הוא שם לב שמשהו לא בסדר איתי... שאל, התעניין, בירר, הסתקרן, עשה הכל בכדי להעלות חיוך על פניי. במקרה הוא המדריך שלי בצופים. בזכותו עכשיו אני אוהבת את עצמי, עברתי תהליך אשר נמשך חצי שנה, ועברתי את תהליך זה ביחד איתו. אוטומטית התחברתי אליו. אך לפני כשלושה חודשים גליתי שהוא סתם שיחק, שלא באמת אכפת לו ובעצם מעולם לא היה לו אכפת. נפגעתי, הפסקתי לפנות אליו בעת צרה. הוא היה הבן אדם האחרון שחשבתי שיפגע בי, אך בכל זאת נפגעתי ממנו כלכך...

מאז ומתמיד לא הסתדרתי עם אחותי (קטנה ממני בשלוש וחצי שנים). בשנתיים האחרונות נסיתי יותר להתחבר אלייה, להסתדר. אך היא תמיד סירבה. רק היום היא חזרה בצהריים מחברתה אשר ישנה אצלה וישר התנפלה עליי. נסיתי בסך הכל ללמוד, ובמשך כשעתיים וחצי הרביצה לי, בעטה, צעקה, משכה בשיערי, לקחה לי דברים, הרסה את חדרי ומה לא? לאחר זמן רב בו נסיתי להסביר לה יפה ובנחת ורוגע שאני מנסה ללמוד והיא לא עוזרת לי התעצבנתי. בסך הכל רציתי להוציא אותה מחדרי, לא התכוונתי לפגוע בה. אני חזקה, מאוד. וכנראה שהפעלתי יותר מדי לחץ וכוח. דחפתי אותה, נעלתי את הדלת וחזרתי ללמוד. אך במקום דחיפה קטנה בטעות יצא שדחפתי אותה בחוזקה אל הקיר, היא התנגשה בו, נפלה ונפצעה בידה, כמעט נשברה. באמת לא התכוונתי לפגוע בה, אפילו לא קצת, בסך הכל להוציא אותה מחדרי ובמילים לא הצלחתי.

קשה לי בלימודים. עד אמצע כיתה ו לא השקעתי כלל.... לא הכנתי שיעורים, איני סידרתי מערכת, נכשלתי בכל מבחן ואילו קבלתי 60 קפצתי מאושר. קשה לי מאוד להשלים כלכך הרבה חומר, הציונים שלי השתפרו ובגדול אך בכל זאת זה פשוט קשה ובלתי נסבל.

יש לי קצת בעיה חברתית... שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני חסרת חברות, יש לי והרבה. אך אין לי חברות אמיתיות. בכיתה צוחקים עליי מאחורי גבי מכל מיני סיבות... אני מעריצה זמרת בערך בגילי, עושה דברים של בנים, אני קצת מלאה אך בעיקר צוח'ים על שפתי הגבוהה. יש לי הרבה חברות מחוץ לביהס והן כן אמיתות, אך לא תמיד אני מרגישה שאוכל לסמוך עליהן...

אני משחקת כדורסל כבר מעל 9 שנים. אני מאוד טובה בזה, אך לא מזמן גליתי שהמאמן שלי, שמאמן אותי כבר שנים רבות, זה שזכה לי בתור ראש הקבוצה, רכזת ובכללי שחקנית מצטיינת כבר שנים לא האמין בי. כלללללל המאמנים שלו והוא יודעים שאני הכי טובה בקבוצה, אף אחת לא מתקרבת לכישורים שלי! ובכל זאת, הוא אומר להורים שלי שאני גרועה?! הוא פשוט לא האמין בי כל השנים האלו. נפגעתי כלכך...

לפני 11 חודשים נפצעתי חזק בקרסול. שברתי אותה ואחת הרצועות נקרעו חלקית. הפציעה הייתה חזקה ואינה טופלה כמו שצריך ולכן ישאר לי נקע למשך כל חיי, נקע זה הפריע וימשיך להפריע לכל הפעילות והכישורים הספורטיביים שלי, ובנוסף לחלום שלי להיות כדורסלנית.

ה"חברה הכי טובה" שלי, אשר חברתי מאז גיל שנתיים ומטה, לא באמת חברה. היא מעדיפה לשחק במיקמק מאשר להיפגש או בכלל לדבר איתי, ופונה אליי רק כאשר צריכה משהו כגון התייעצות. ואני כמו סתומה מקשיבה ונשארת ערה עד שלוש בלילה בכדי לעזור לה.

אני מלאה.
זה לא שאיני שלמה עם עצמי, להפך. אני לא מושלמת, אני יודעת את זה. אך אני יודעת שאיני צריכה להיות כזו. אני אוהבת את עצמי, את היתרונות, החסרונות, הכשרונות, האופי והיופי.

אני לא גבוהה במיוחד.. קצת מעל הממוצע. שיער ארוף, חום כהה וגלי- חלק, פנים חלקות ללא פצעונים, משקפיים אך אני מלאה. אני מדגמנת כבר מעל לשנה וחצי וקבלתי הצעות רבות לדגמן בכל מיני מקומות.. אך איני מבינה מדוע לוותר עליי, על אהבה אמיתית כיון שאני קצת מלאה?!

יש לי חשבון אינסטגרם גדול, עם עשרות אלפי עוקבים ואלפי לייקים ותגובות (חלקכם אולי מכירים אותי). כולם בכיתה חושבים שהכל זה תוכנות, מה שלא נכון כלל.

שלא תבינו לא נכון, לא ממש אכפת לי מה חושבים עליי. אני מקבלת ואוהבת את עצמי, אך קשה לי עם העובדה שאחרים מתרחקים ממני כי אני מלאה.

קשה לי כלכך בחיים... אני כלכך רוצה לפגוע בעצמי, חשבתי על זה לא פעם ולא פעמיים. עשיתי זאת פעם אחת בנובמבר 2015 אך איני מתכננת לעשות זאת שנית, יש בי את הכוחות לעבור הכל. אך אני נשבעת, יום אחד אני אפגע בחזרה בכל מי שהיעז לפגוע בי בדרך כלשהי! יום אחד זה עוד יקרה! וכולללללם יצטערו על כך שהיעזו להתעסק איתי!!!