אני מרגישה נורא מאוד. אני לא יושנת כמו שצריך, אין לי תאבון, בכלל הפעמים היחידות שאני הולכת לשירותים זה בשביל לבכות מול המראה וזהו. אני לא מסוגלת להתחיל עוד שבוע בבסיס. אני נרקבת מהפנים. קשה לי. רע לי. מר לי. עצוב לי. נורא לי. אני מרגישה שאני נעלמת, אני מרגישה אבודה. אני לא מצליחה למצוא את עצמי. פעם הייתי מחייכת עכשיו אני רק מתפללת להשם שהאוטובוס בבסיס יתהפך. כבר מודה אני בבוקר אני לא אומרת. אה כן, אני דתייה והתגייסתי לצבא ונורא לי. אני במצוקה נפשית. אני נמצאת במועקה נוראית. זה מין גוש כזה בגרון ולחץ בחזה שלא עוזבים אותי בכלל. אין לי עם מי לדבר, הקפ"ס נתן לי את מס' בפלא' שלו אבל אני מפחדת להתקשר אליו. אף אחד לא מבין אותי... אנשים בבסיס חושבים שזו סתם עצבות ושאני פחדנית שלא מתמודדת. אני מרגישה נורא, בא לי להיעלם.
מה עוד אני יכולה לעשות ? נפגשתי פעמיים עם הקפ"ס אבל כלום, נאדה, שוב דבר לא זז. הוא לא מוציא אותי מהמקום החרא הזה מהתפקיד הנורא הזה, ואני כמה כל יום באפיסת כוחות.
אני חייבת לצאת מהבסיס הזה. אני לא מסוגלת יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025