אחי הגדול, עוד מעט בן 18, פשוט הורס לנו את החיים. אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל....
היחסים עם האח שלי מעולם לא היו טובים, בעצם ממש ממש לא טובים.
אני זוכרת שמגיל 0 הוא היה שונא אותי שנאת מוות. כאילו איך שהוא היה רואה אותי היו עולות לו להבות של אש בעיניים.
מכות, אגרופים, בעיטות, סטירות, דחיפות,משיכת שיערות, צעקות, קללות, השפלות, עלבונות. אני זוכרת פעם, באיזה ערב. שנתתי ביס במשולש פיצה האחרון שהיה במגש, הוא פשוט בא וחטף לי אותה מהיד, ומרח לי אותה בפרצוף+דחף אותי על הרצפה
עד שהמקרר שעמד לידי כמעט והתהפך עליי.
אני זוכרת את ההשפלה, את כל הגבינה המרוחה בפרצוף, את הבכי שבכיתי והוא רק עמד שם בעט לי בבטן וקילל אותי ורק שמח שאני ככה בוכה.
הוא היה זורק עליי ביצים ככה סתם כי עצבנתי אותי.
פעם אחת, שהוא נתן לי מכות, דחפתי לו אצבעות לעיניים ושלחתי אותו למיון. אמרתי לעצמי בלב, חבל שלא נהיה עיוור.
בחיים לא חיבקנו אחד את השנייה, בחיים לא אמרנו זה לזה "אני אוהב אותך", בחיים לא ישבנו סתם ככה לדבר על החיים או פשוט סתם ככה לצחוק ביחד. זה רק השפלות עלבונות הצקות ומכות. זה בחיים לא קרה ואני חושבת שגם לא יקרה. מזל שיש לי אחות אחת.
הוא אמר לי בעצמו, שהוא ימרר לי את החיים, ישפיל אותי,ימחץ לי את הביטחון העצמי, יתעלל בי, עד שאני אתאבד.
גם את אמא שלי הוא מקלל קללות קשות, "שתחלי בסרטן, שתמותי, אני הולך להתפלל עלייך בבית כנסת שתמותי, יא זונה יא שרמוטה, שתהיי משותקת בכל הגוף" יורק עליה, מרביץ לה. במזל, שלאבא שלי נשארה עוד קצת שליטה עליו. אבל גם אותו הוא לא רואה ממטר.
כל יום אצלנו בבית בגללו, זה עוד יום של ריבים, של צעקות, של מכות וקללות ובושות בשכונה. הגענו למצב שאנחנו נועלים את עצמנו בחדר בהתקפי זעם שלו ולא יוצאים לא לשתות, לא לאכול, לא לעשות צרכים, עד שהוא ירגע. אני לא יודעת מה לעשות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות