נשבר לי מהמשפחה מצד אבי ונמאס לי מהיחס המזלזל שלהם אליי. האם החלפת שם משפחה מהווה צעד נכון?

היי כולם ותודה שנכנסתם לשאלה
לפני כחודשיים כתבתי כאן את השאלה הזו: https://www.askpeople.co.il/question/119453

למי שאין כוח להכנס לשאלה אתן את הרקע. המשפחה שלי מצדו של אבי במשך שנים, מאז שנולדתי בערך, נותנים לי יחס פשוט נורא. זה לא שהם מתעללים בי או מנדים אותי. אבל נותנים לי הרגשה שאני סוג ב'. רובם המכריע מעולם לא אהב את אימא שלי (למעשה, אחותו של אבי היא היחידה שבאמת אהבה אותה) תמיד היה להם מה לומר עליה ותמיד נסו לגרום לי לשנוא אותה. ההורים שלי התגרשו לפני שמונה שנים ואבי התחתן בשנית ועכשיו יש לו שני ילדים נוספים (שאני מת עליהם הכי שבעולם) ומאז היחס שלהם אליי הפך לעוד יותר גרוע. כאילו הם רואים בי תזכורת או צלקת לנישואים הקודמים והכושלים.
היחס הזה מגיע בכל מני דרכים. למשל הרגשות שלי לדעתם זה סתם שטויות. מותר להעליב אותי, מותר לרדת עליי, מותר להשפיל אותי ומותר להפוך אותי לכזה קטן, עלוב וומסכן. כי לדעתם הרגשות שלי הם בגדר המלצה בלבד. בכל פעם שאני אומר שנפגעתי ממישהו שם תמיד אומרים לי את אותה התשובה "שטויות. תבליג על כך". כאילו... היחס המזלזל גם מגיע בצורה כזו של לרדת על התחביבים שלי ולהרוס לי את השאיפות (השאיפה שלי זה להיות תסריטאי). וכמובן שאי אפשר להמנע מהביקרות. לעזאזל כל מפגש איתם מלווה בים של ביקורות. על מה אני עושה לא טוב, למה אני כל הזמן גורם למצב להיות גרוע, שאני חייב חברה דחוף שתתקן אותי וכמובן לרדת על העובדה שיש לי חרדה חברתית (שבשנה האחרונה ירדה בדומיננטיות עקב התנדבות לצה"ל והגעה למשרד חם ואוהב). או אפילו בכוח לדחוף לי לפרצוף פירות וירקות בידיעה שאני אלרגי לזה ואיני מסוגל לעכל את זה. ולפעמים זה מגיע למצב שיורדים על המראה שלי. למשל כשרציתי להאריך קצת שיער (בקטנה. לא משהו ארוך כזה שאפשר לעשות קוקו). כשהשתזפתי קצת כי אני מאוד בהיר, אמרו לי כל מני בדיחות גזעניות. וכאשר דיללתי את השערות בידיים וברגליים קיבלתי ים של צחוקים (וזה די מוזר כי גם קיבלתי ביקורות על כך שאני יחסית שעיר)
וכאילו שזה לא מספיק מקומם, יש לי עוד שני בני דודים, בת 18 ובן 14 שהם הילדים של דודתי (אחות של אבי) והמשפחה שלי (במיוחד סבא וסבתא שלי) נותנים להם יחס של מלכים. בכל פעם סבא שלי מברך אותם על התקדמות שהם עשו (כמו שבת דודה שלי התקבלה למגמת רפואה ושבן דוד שלי זכה במקום השני באליפות טניס מקומית) בזמן שכולם עדיין מסתכלים עליי כאילו אני עדיין הילד הקטן שהייתי פעם (מאוד ביישן, חסר ביטחון עצמי ומאוד תלותי). בני הדודים שלי בחטיבת הביניים למדו (במקרה של בן דוד שלי עדיין לומד) בכיתת מצטיינים. אבל סבא וסבתא שלי בקושי זוכרים שגם אני הייתי.
או למשל כאשר ההורים שלהם אומרים להם משהו הכי קטן, סבא שלי מתעצבן מאוד ולא מניח להם לנפשם. אבל כאשר הגיע מצב בו אבא שלי השתמש באלימות פיזית כלפיי (ברצינות למשך כמעט כל החופש הגדול הייתי עם שרוולים שכיסו לי את כל הזרועה כדי שלא יראו סימנים כחולים) סבא שלי לא עשה כלום ואפילו אמר ש"מגיע לי" (ומשום מה לא זוכר בכלל שהתקרית הזו קרתה). דוגמא נוספת ניתן למצוא בקישור שנתתי בהתחלה.
ועכשיו הגעתי למצב שסבא שלי מספר לי שקרים על אימא שלי ומנסה לגרום לי להאמין שהיא נהגה להכות אותי כאשר הייתי קטן (דבר שלגמרי לא נכון).
אבל דבר ששבר את גב הגמל זה היה ביום הולדת שלי. למרות ההפרש בשנים, אני ובן דוד שלי נולנו באותו החודש בהפרש של עשרה ימים (אני ב-13 והוא ב-23). וכל שנה הלכנו כל המשפחה למסעדה כדי לחגוג. אבל באפריל האחרון פשוט לא התייחסו לעבודה שגם לי יש יום הולדת. כולם כל הזמן אמרו ש"באנו ליום הולדת של רן" ובכלל שחכו שגם לי יש יום הולדת!
כפי שניתן להבין, אני מקבל יחס של חרא מהם. אז בימים האחרונים פשוט הבנתי שנמאס לי. פשוט נמאס לי לאכול כל הזמן את אותו החרא. עד כמה אפשר?
אז לכן התחלתי לחשוב על האפשרות של שינוי שם המשפחה. אני לא מזדהה בכלל עם שם המשפחה הזה שמקושר לי רק לדברים רעים. אבל סבא שלי ואבא שלי מאוד מתגאים בשם המשפחה הזה. ובתקופה שההורים שלי היו נשואים (תקופה שבמהלכה לא היו לסבא שלי נכדים נוספים שימשיכו את המשפחה כי אימי לא הצליחה להכנס להריון שני ובני דודי עם שם משפחתו של אביהם) סבא שלי היה שמח שלא נולדתי בת. אז כמובן שהנקמה הכי טובה זה שינוי שם המשפחה. כך אני משיג שתי ציפורים במכה אחת. גם אני בוחר לעצמי את הזהות שלי ומתנתק באופן ריגשי ורשמי מהמשפחה הנוראית הזו. וגם אני זוכה להתנקם בהם. ואין טעם מתוק יותר מהטעם של נקמה שהושגה ביושר.

אז... האם לשנות את שם המשפחה או לא?