השפילו אותי ועמדתי על שלי. עכשיו מאשימים אותי בריב משפחתי. פעלתי נכון?

שלום לכולם
אז לפני שאעבור לדבר על התקרית הנה קצת רקע שיעזור לכם להבין את הסיטואציה:

אף פעם לא הייתי האדם הכי מוערך במשפחה מהצד של אבא שלי. תמיד הרגשתי סוג של זלזול מצידם. זלזול, התנשאות או סתם ירידות על חשבוני. לא אומר שלא אהבו אותי אבל הם תמיד לקחו אותי כמובן מאליו והרגשות שלי היו סתם המלצה עבורם. אם מישהו פגע לי ברגשות מבחינם זה היה שטויות ולא ביג דיל.
מה הסיבה?
אני לא יודע. כנראה זה בגלל שהם מעולם לא אהבו את אימא שלי. ועכשיו כנראה בגלל שאני סוג של זיכרון/צלקת מהנישואים הקודמים של אבי (הורי התגרשו לפני שמונה שנים).
אבל הצורה הבוטה ביותר של זה באה מסבא שלי שהוא האדם בראש ההיררכיה המשפחתית. סבא שלי, שאף פעם לא סבל את אמא שלי, תמיד נטפל אליי בעוד את בני דודי (הילדים של בתו/אחות אבי) תמיד התייחס אליהם כמו אל קדושים.
למשל, בכל פעם שההורים שלהם אומרים להם משהו, סבא שלי ישר מוציא עליהם את הקילושנים ולא מניח להם עד שהם יתנצלו בפני בני דודי. אבל כאשר הגעתי למצב בו אבא שלי השתמש באלימות פיזית כלפיי, בכלל לא היה לו אכפת. וגם לא רק ביחס של סבי אל נכדיו אלא בתחושה הכללית שאני מקבל מהם. תחושה של זלזול בי, זלזול ברגשות שלי וזלזול ביכולות שלי
שאלה זו העסיקה אותי במשך שנים ותמיד זה גרם לי להרגיש סוג ב'. עד שהתנדבתי לצה"ל. הגעתי למשרד טוב בחיל האוויר, הכרתי חברים חדשים שבאמת אוהבים אותי ואכפת להם ממני ופתאום שמתי לב איך כל מה שקשור למשפחה מצד אבי לא מעניין אותי.
אחרי חפירה זו הגיע הזמן להגיע לתקרית: ביום שבת האחרון, כמו בכל יום שבת, נפגשנו אצל סבא וסבתא שלנו ושם היה גם דוד שלי (נשוי לאחות אבי). דוד שלי הוא אדם מאוד טיפש שחושב שהוא חכם. זה בלתי אפשרי ובלתי נסבל לנהל שיחה איתו או לנהל שיחה כאשר הוא בחדר כי תמיד הוא חייב להתחכם, להעיר הערה צינית או לומר משהו שככיבול אמור להיות מצחיק אבל הוא סתם מנסה. דוד שלי במשך שנים, מאז שההורים שלי התגרשו בערך, נותן לי תחושה לא נוחה. תמיד נטפל אליי בגלל כל מני גורמים כאלו ואחרים (למשל הוא נוהג לדחוף צלחות של ירקות ופירות מול הפרצוף שלי בידיעה שאני אלרגי לזה) או לרדת על תחביבים שאני אוהב ועוד כל מני דברים בסגנון
אז מה שקרה באותו יום זה ששיקחתי בטלפון שלי באיזה משחק אימה יחד עם האחים הקטנים שלי (מנישואיו השניים של אבי) שאני אוהב אותם הכי שבעולם. וכאשר נפסלתי הופיעה איזו דמות מפחידה וצרחנית על המשחק (יענו JUMPSCARE) ובאותו הרגע האח הגדול יותר (בן חמש) קפץ עליי והבהיל אותי עוד יותר. נתתי איזו זעקה קטנה ובלתי מזיקה. אבל אז דוד שלי פתאום התחיל לצעוק עליי "יא חתיכת ברברי! אם אתה עושה את זה עוד פעם אחת אני מעיף אותך מכאן יא חתיכת אדם משוגע וחולה נפש" אם זה היה לפני שנה בערך הייתי מתנצל ושותק. אבל כאשר ראיתי איך אף אחד לא מגיב לשטף "פנינים" אלו הבנתי שאם אני לא אשמור על הכבוד שלי ואגן עליי, אף אחד לא יעשה את זה. אז עשיתי דבר שאף אחד לא תיאר לעצמו שאעשה: עניתי לו. מבלי לצעוק או לקלל אמרתי לו "שמע, אף אחד לא שאל את הדעה שלך בעניין הזה ואל תחנך אותי" אז הוא צעק "אני כן אחנך אותך כי ההורים שלי חינכו אותך בצורה גרועה מאוד יא טיפש" ברגע זה דודה שלי (שתמיד הייתה האדם הכי שפוי במשפחה הזו) התחילה לצעוק עליו על הצורה שהוא מדבר אליי. אז בנקודה זו נעלתי את הנעליים שלי ופניתי לדלת תוך כדי שהאחים שלי תופסים אותי בחולצה ומתחננים שלא אלך. לפני שיצאתי מהבית אמרתי "ורק שתדע לך שאני לא מוכן שלא אתה ולא אף אחד אחר ידברו אליי ככה" ואז יצאתי מהבית של סבא וסבתא והלכתי ברגל לבית שלי (עשר דקות הליכה). בזמן ההליכה הביתה הייתי כל כך מרוצה שלא נשברתי, לא שתקתי ולא בכיתי. הייתי שמח שקיבלתי את האומץ לשמור על עצמי ולא לתת לאנשים להשפיל אותי או לדבר אליי ככה.

מאוחר יותר באותו היום סבתא וסבא שלי מצלצלים אליי ואומרים לי שהדודים שלי רבו ריב איום בבית שלהם (דבר שקורה כמעט כל יום), ושבן דוד שלי הולך לאבד ריכוז במבחן ושבת דודה שלי תגיע לא מפוקסת לבסיס. ואז הם התחילו לומר לי דברים כמו שבגללי המשפחה תתפרק, שאני הרסתי את הזוגיות של הדודים שלי. סבא שלי הוסיף שתמיד אני הוא זה שעושה צרות במשפחה והורס כל דבר טוב. הם אמרו שאני הייתי צריך לסתום את הפה ולהמשיך לתת לו לדבר אליי ככה עד שיירגע. ומאוחר יותר דיברתי עם אבא שלי בטלפון והוא אמר שאולי אני לא אשם אבל אני אוהב ליצור מצבים בהם יש ריבים.

אז השאלה שלי היא האם עשיתי נכון בכך שעניתי לו?
או שעדיף היה אם הייתי שותק וכך היה נשאר השקט במשפחה?