היי כולם, אז כמו שהבנתם מהכותרת אני ממש מפחדת לחזור לבית הספר. והקטע הוא שאני לא מפחדת כי אין לי חברים או דברים כאלה, יש לי המון חברים בכיתה והציונים שלי מעולים, אבל בבית הספר עצמו אני ממש סובלת. רק המחשבה של ללכת כל בוקר למקום המגעיל הזה גורמת לי לבכות. והבעיה היא שבית הספר שלי נחשב בין הטובים בעיר שלי והוא גם בית ספר לאמנויות ובאים המון ילדים מכל הארץ במיוחד. אבל למרות כל האמנויות אני מרגישה שמדכאים לנו את חופש הביטוי, הופכים אותנו למכונות ומדביקים לנו מספרים על הצמח ולפיהם מקטלגים אותנו. לדוגמה יש לנו בכיתה ילד חרשן עם ממוצע 95+ אבל הוא בריון. הוא מרביץ גם לבנות וממש מכאיב וכמה שמתלוננים עליו לא עושים לו כלום כי הוא עוזר לממוצע הבית ספרי. מצד שני, יש לי בכיתה ילד שפחות הולך לו עם ציונים, אבל אם הוא רק נוגע בשערה של מישהו משעים אותו. ושלא תחשבו שזה ילד ״בעייתי״, הוא ילד באמת גאון פשוט במבחנים לא הולך לא. במהלך החופש הזה למדתי כל כך הרבה יותר משלמדתי כל השנה, התחלתי לקרוא ספרים, שיפרתי את האנגלית שלי, הכרתי חברים מכל העולם, גיליתי וחקרתי ואני כל כך נהנית אבל אני יודעת שאיך שתתחיל תקופת הלימודים כל זה יכבה ואני אחזור להיות ה״טינאייג׳רית״ הממוצעת שכל היום בטלפון ואין לה כוח. וזה כי אין לי כוח. נמאס לי להלחם ונמאס לי ללמד את עצמי חומר כי המורים לא עושים את זה ונמאס לי ללכת למקום המסריח הזה כל יום. חשבתי על לעבור בית ספר אבל אם זה בית ספר לאמנויות שיחסית עוד מעודד התבטאות ושנחשב מעולה עם מורים מדהימים, אני אמצא מקום יותר טוב? בכלל קיים מקום כזה? שמקשיבים? שמתייחסים לתלמידים כמו אל בני אדם ולא כמו אל מכונות? זה קיים או שאני סתם נאיבית?
ואני לא רוצה לנשור או ללכת לבית ספר פרטי... אבל מצד שני אני באמת בדיכאון ובאמת בחרדות מפני החזרה. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות