מיואשת מעצמי, למה ההתפתחות שלי איטית?

בסוף החופש אני אהיה בת 19,
לא עבדתי מעולם.
והיום החלטתי ללכת על זה , לנסות ללכת לפחות לראיון-עבודה כדי להתמודד עם הפחד והחרדה שלי.
הייתה פעם אחת שהלכתי לראיון עבודה וברחתי משם..
אבל אמרתי לעצמי "בוא ננסה פעם שנייה...אולי יילך לי יותר טוב , אולי הפחד ייעלם לו. "
והלכתי ,
נכנסתי לשם ישבתי בכיסא , כולי בלחץ מטורף דפיקות לב בחילות עייפות ולחץ!
באתי אליה ואמרתי לה ששלחו אותי מורה לשעבר שלי והיא אמרה למלא טופס מלאתי אותו לא כלכך הבנתי אותו , הרגשתי שאני בת 12 שממלא טופס של בת 20 אמרתי לעצמי "מה את עושה פה?? זה גדול עלייך."
ובסוף נשארתי, המעסיקה שם ב"כוח אדם" (העוזרת) אמרה לי שיש לה לתת לי מלצרות ואם אני רוצה , וידעתי שמלצרות זה לא בשבילי.
אני נורא חולמנית , ונורא לחוצה באופי שלי , ונורא ביישנית ורגישה.
וזה לא בשבילי.
והיא אמרה "מצטערת..זה מה שיש לי לתת לך".
ואז אמרתי לה "טוב..אז מלצרות" והרגשתי שהלב שלי עוד שנייה יוצא מהמקום ואומר לי "לכי הבייתה ילדה..לא עכשיו, זה לא הזמן עכשיו לעבוד, אחרי צבא ,תחכי לצבא.."
אבל לא הקשבתי ללב הקשבתי רק למוח.
ואז היא אמרה לי לצלם את התעודת זהות שלי במכונת-צילום והתנהגתי כמו מטומטמת אמרתי לה "איפה המצלמה" והיא התעצבנה כי היא הסבירה לי 4 פעמים "שםם שםם נוו מה את לא רואה?"
ואמרתי לה "איך מצלמים?" (כמו מפגרת ממש!)
כאלה פדיחות.
ואז הלכתי לראיון -עבודה והמראיינת אמרה לי שזה לעבוד "משרה מלאה" ולא רציתי ושאלתי אם יש חופשים היא אמרה "אין..בית מלון זה לא ככה" ואז הבנתי שקורעים ת'צורה שם בעבודה.
ואמרתי "טוב.." והיא אמרה "תחשבי על זה?" אמרתי "כן.." (ואני מתה לברוח משם!!! )
ופשוט הלכתי הביתה ואח שלי אסף אותי וממש כעס עליי.. "מה למה.?? מה תעשי בביתת? תהי שוב במחשבב ? את חייבת לעבוודד ! " ואמרתי לו "מה אני אעשה? זה לא הזמן עכשיו..זה לא בשבילי קשה לי , אני לא מדברת עם חברים שאני יושבת איתם בקושי אני תמיד שותקתת אני יעבוד? איךך?? משלב א' אני רוצה לקפוץ לד' ? זה לא עובד ככה."
והוא סתם התאכזב וגם אני..
באתי הביתה בוכה! מאוכזבת! מאוכזבת מעצמי..למה לי זה קורה?
למה ההתפתחות שלי איטית?
למה הזמן עבר ואני עדיין מרגישה בת 12 ?? :(

מצד אחד - אני שמחה, שלפחות ניסיתי , היה לי אכפת , קמתי ב11 בבוקר שאתמול בלילה לא הצלחתי להירדם והשעה הייתה 6 בבוקר! וכן...ניסיתי והתנסתי וראיתי מה זה ראיון, איך זה מתנהל.

ומצד שני - אני מרגישה מאוכזבת, שנכשלתי "במשימה" שנכשלתי בהתמודדות שלי בעצמי , שנכשלתי במבחן , בחיים , בהכל .

מה יהיה איתי מה? מה אני יעשה בחיים? אין לי בגרות, לא עשיתי, אין לי יכולות לבגרות.
וחשבתי אולי לחתום קבע בצבא.

אני מבולבלת ומאוכזבת.....
מה לעשות ? מה אתם חושבים לגבי הסיפור הזה?!
יצאתי בסדר? או לא ?
מה לעשות עכשיו? =