אני בת 25 חבר שלי בן 30, אנחנו יחד חמש שנים יש אהבה אבל בכנות... אני לא יכולה להגיד שאנחנו חברים הכי טובים. אני לא מרגישה 100% פתוחה לידו כמו עם האחים או ההורים שלי.
אנחנו מאוד מאוד שונים הוא איש מאוד סגור של עיר, כסף, לימודים, יוקרה שלא אוהב קמפינג ולא משוגע על הים עם זאת יש לו לב ענק ואני אדם של טבע, ים מוסיקה, תנועה, ספונטניות וצחוקים בלי לחשוב נהנית מהדברים הכי קטנים בחיים והוא לא...
הוא לקח אותי לכל העולם ולעולם לא היתה לנו חופשה מושלמת תמיד היה כיף ולא יותר מזה. דבר נוסף הוא שאין לנו ולא היה לנו לעולם קשר עין או תקשורת בסקס..
אני מרגישה שהשפה המשותפת שלנו הרבה יותר נמוכה ממה שצריכה להיות, שאנחנו רואים את החיים מאוד שונה אחד מהשני ומה שעושה אותי מאושרת לא עושה אותו ומה שעושה אותו מאושר לא עושה אותי... מרגישה שעברתי לגור איתו מהר מידיי. לא טיילתי, לא הייתי רווקה, עוד לא בניתי את עצמי.. אני לא יודעת מי אני ואם הוא באמת בפה אדם שאני רוצה לבלות איתו את שארית חיי מצד אחד כל אחת היתה חוטפת אותו אני בטוחה.. מצד שני אני לא שלמה וכל פעם שמדברים איתי על החתונה אני נכנסת ללחץ היסטרי. יש לי המון פחדים לבטל את החתונה מה יקרה אם אני אבטל..? כולם יכעסו? האם אהיה מסוגלת לראות אותו עם אישה אחרת?
אם יש לכם המלצה לפסיכולוג? יועץ? קואוצ׳ר? אפילו קואוצ׳ר זוגי גאוןןןן שיוכל לפתור לי את העול הנורא הזה אני ממש אודה לכם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות