היי .
אני בת 21 יש לי בן זוג בן 26 אנחנו 3 שנים ביחד אחרי שהשתחררתי מהצבא , התארסנו ועברתי מהדרום לצפון , כן מצאתי עבודה כאן , ואני מאוד אוהבת את העבודה שאני עובדת בה ומבחינה כלכלית יותר טוב לי כאן .
אבל יש בעיה כשחבר שלי קובע מפגשים עם חברים שלו ועוד איזה 2 בנות ולפעמים הבנות זוג מגיעות , קשה לי להתחבר אליהם , ניסיתי אי אפשר אנחנו לא אותו סיגנון ,אני לא אומרת שהם לא ברמה שלי , פשוט כשאני נמצאת איתם אני שותקת אני גם קשה לי לנהל שיחה עם אנשים שחבר שלי מכיר כי אם פתאום אני אעשה פדיחה , אז כשחבר שלי מציע לי מראש לבוא אני דוחה ואומרת לו שאני מעדיפה להישאר בבית , ואומרת לו " גם אם תביא לי מיליון שקל אני לא אבוא נקודה ." יש לי חברות מהעבודה אבל הן חברות לעבודה אנחנו יוצאות רק אחרי העבודה וגם לרוב כולן או לומדות או עסוקות אפילו אם זה בימי שישי שהם מתכננות עם חברים שלהם או משפחה . ואני כמובן לא אשאל כי אני יודעת שאני אפריע , אני לא רוצה להידחף ... כיף להיות לפעמים לבד .. אבל זה כבר הגיע למצבים שאני רק מתחילה לחשוב על זה ששוב יום שישי אני בבית לבד , אני מתחילה לבכות והבכי הזה לא מפסיק , כי באמת קשה לי להיות לבד שכולם נהנהים ואני בבית עצובה ובוכה , ולא בא לי שיהיה ככה , אני גם רוצה לצאת להנות . כשהייתי גרה בדרום כן הייתי יוצאת כל שישי ובאמת שמחתי , אני מאוד חברותית ואנשים אומרים שאני בן אדם מצחיק ( למרות שאי ממש לא חושבת ככה ) , באמת שאם היו מציעים לבוא לכל מקום הייתי באה בשמחה אני בן אדם מאוד זורם ( כמו שכמה בנות מהעבודה או מהלימודים אומרות לי בואי לים אני באה ואפילו אם זו תיהיה נסיעה ארוכה אני אבוא , בשמחה ! ) , אבל לאותם אנשים אני לא מתחברת ... וזה לא כיף לי ,זה הגיע למצב שאני אוהבת יותר להיות בעבודה / לימודים מאשר לחוות כל שישי אותו סיפור . האם יש פתרון לזה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות