אני ממש רוצה ללכת לפסיכולוגית, אני לא יכולה ללכת ליועצת כי אני שונאת מבטים של חמלה אני רוצה לפסיכולוג כי אני לא אתקל בו כל יום בבית ספר, אני לא מספרת לחברות שלי כלום, כי אני כאילו בין החברות הילדה האדישה שלא בוכה ולא קורה לה כלום והכל בסדר איתה אבל אני בוכה לבד בחדר תמיד, לא מספרת להורים כי ההורים שלי הם לא כאלה שיושבים ומדברים על מה שיושב על הלב, הם צוחקים על הכל, הם חושבים שהכל בדיחה. שעם אני רוצה ללכת לפסיכולוג זה שטויות וזה יעבור, והם לא מבינים! הם לא רואים אותי בוכה אבל קשה לי!!
אולי זה בגלל גיל ההתבגרות או משהו אבל אני בוכה בכל דבר וכן כשאני בוכה אני לוקחת דברים מאוד בקיצוניות וחושבת מחשבות אובדניות (בחיים לא אפגע בעצמי). אני כל הזמן מאשימה את עצמי בהכל ובוכה על זה. אני מאשימה את עצמי בזה שאני מכוערת, בזה שאין לי חברות אמיתיות, שאני לא תלמידה מצטיינת ואני לא מה שההורים שלי רוצים שאני אהיה. גם כשאני חושבת על העתיד אני לא רואה איך יהיו לי חברות אמיתיות עם אני לא נפתחת ובגלל זה אני רוצה פסיכולוג וגם אני דיי בטוחה שיש לי בעיה של אינטימיות וביטחון עצמי.
ההורים שלי יחשבו שזה בדיחה ויצחקו, מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025