שלום וברכה, אני אמא לבחור בן 24, אם חד הורית ואמא לעוד שני ילדים בוגרים וצעירים ממנו, התגרשתי לפני 9 שנים. החיים לא היו פשוטים, אבל תמיד ראיתי את החיים החיוביים. שום דבר לא עצר אותי גם אם הייתי צריכה להתגלגל כלכלית. הילדים צמחו איתי בתקופה הזאת וגידלתי ילדים לתפארת. שעזב לפני שנה וחצי את הבית לחו"ל. תחילה אני מאוד גאה בו על הדרך שהוא עושה. הבעיה שלי היא התקשורת איתו ולא תמיד יודעת האם אני עושה את הדברים הנכונים. הוא עובד ולומד בחול ומאוד מצליח. הבעיה שהוא סגור ולא מדבר ולא מספר, כך גם לא מתקשר. תמיד אני צריכה להתקשר לדובב אותו לשאול שאלות. התשובות שלו ברוב הזמן לא מזמינות שיחה. כמו "כן, שחור, לבן" אף פעם לא ניתן להבין מה עובר עליו. לא מרוצה וגם כועס. אני ברוב המקרים כשבאה לשיחה איתו מרגישה שאני הולכת על ביצים. מה הוא יגיד?
אתמול הוא טס בחזרה לביתו הרחוק בעולם וקושי הפרידה חזק מאוד. לא הרגשתי אותו במיוחד כי אתם בודאי יודעים שבאים לארץ רוצים גם את החברים ורוצים להספיק כמה שיותר בפרט שהגיעו לחמישה ימים. דבר נוסף בכל פעם שהוא מגיע, אני מרגישה שהוא משתנה מאוד.
אני מספרת ומשתפת כדאי לקבל תשובות . האם ההתנהגות נכונה. האם אני צריכה להרגיש תחושות אלו.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות