מאז ומעולם נמשכתי ויצאתי עם בחורים רעים, מניאקים, שלא מעריכים אותי ומזלזלים בי, ויצרתי לעצמי את הטיפוס הלא מושג שלי שרק אליו אני שואפת. עם זאת ברור לי שחתונה ומשפחה לא תתפתח מקשר כזה, והדפוס של האכזבה והבכי והפגיעה העצמית שאני מביאה על עצמי שחוזר על עצמו לא מיטיב איתי, לכן החלטתי לצאת עם מישהו שהוא ההפך מהטיפוס שלי, והוא באמת בחור טוב ומכבד ועושה לי מחוות רומנטיות ומתקשר וכותב ללא הפסקה.. אבל קשה לי לפתח אליו רגשות.. אני מרגישה שאני יוצאת איתו בכוח כדי לרצות את הסביבה (אמא שכבר מיואשת ממני, חברות שכולן כבר נשואות) ולא כל כך מתרגשת בעצמי או יוזמת שיחות או מצפה לראות אותו.. אני נותנת לזה צ'אנס כי מי יודע? אולי יתפתח קשר טוב אבל מצד שני אני משועממת, מרגישה מאולצת.. אני באמת לא מבינה מאיפה נובע הצורך שלי רק להשיג ולכבוש בחורים שלא רוצים אותי. שלא רואים אותי.. יש לציין שאין לי ביטחון עצמי בכלל למרות שאני נראית טוב. אבל הבעיה העיקרית שלי זה בראש אני פשוט מפחדת להתבגר, להתמסר ולהיכנס לאינטימיות.. ואני מתכוונת לאינטימיות רגשית עם מישהו שבאמת מעריך אותי.. איך יוצאים מזה? איך משנים דפוס מחשבה כזה ומתחילים להאמין שמה שיש לי בידיים הוא טוב? מאוד מודה למי שקרא ומעריכה את מי שיגיב וינסה לעזור!!! מרגישה מיואשת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025