אני וחבר שלי שנתיים יחד. לחבר שלי יש חבורה מגיל קטן, שלצערי אני פחות מתחברת אליה. קל "להיבלע" בינהם כי יש להם דיבור פנימי שלהם שנבנה במשך שנים. למרות שכולם מחשיבים אותי לחברותית, הם לא ממש הקאפ אוף טי שלי ואני מסתדרת איתם, אבל לא מעבר.
חבר שלי יוצא איתם המון. כמעט כל יום. הרבה פעמים בבילויים שלנו הוא רוצה לקרוא להם להצטרף, ואני משתדלת לא לעקם את האף ולזרום, אבל כואב לי מבפנים שהוא כבר לא משקיע בי זמן כמו בעבר וכל היום מחפש את חברים שלו. גם משהו בי פחות מבין את הצורך שלו בלהיות עם חבורה שטחית ולא מעניינת במיוחד. צורך כזה הוא סבבה פעמיים שלוש בשבוע, אבל כמעט כל יום?
מבאס שהחברים הכי טובים שלו הם לא אנשים שאני ממש תופסת מהם (הוא לא יודע את זה וגם הם לא, אני אומרת לו שנחמד לי איתם והם מחבבים אותי) אחרת הייתי מצליחה להינות באמת ולא רק לשחק אותה שכיף לי.
לשאלתכם שבטח תצוץ, אני בטוחה שהוא אוהב אותי ואני לא תלותית בו. יש לי חיים משל עצמי.
,כשאני עם חברות שלי הוא מפרגן, אבל זה לא גורם לו לבלות איתי יותר. הוא דבוק לחבורה שלו.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות