שלום,
אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה מקצוע מדעי, לפני חודש התחלתי את הסמסטר הראשון שלי.
אני לומדת שני קורסים שהמליצו לי לקחת בתור התחלה (קורס ג'אווה וקורס לינארית 1). אני לא מצליחה להדביק את הפער ועוד פחות משבוע יש לי הגשה (מטלת מנחה) שעליי להגיש בג'אווה, אני לא מבינה את החומר כמו שצריך, הוא ממש לא יושב לי. בלינארית אין לי מה להגיד, אני רואה את זה בתר קטסטרופה. אני מרגישה שהמנחים פשוט קובעים עובדות בלימודים כאילו זה OBVIOUS.
בכדי לנסות לצמצם את הפער אני לא עושה כלום, לא כי אני לא רוצה, אלא מפני שהפחד משתק אותי מרוב שזה קשה.
האינטנסיביות מבעיתה אותי ואני מנסה להתמודד עם הפחד הזה, להיות אופטימית.
מצד אחד בוער בעצמותיי לפרוש, אבל אני לא יודעת מה אעשה עם החיים שלי אחרי שכבר קרה שהתחלתי לימודים ופרשתי אחרי כמה ימים (בדיעבד החלטה טובה, קשה להתפרנס מהמקצוע שבחרתי, הוא הומאני). אני לא רוצה לצאת עוד פעם לוזרית, לאכזב את הסובבים שלי שחושבים שאני מינימום גאונת הדור.
אני לא גאה בזה, וזה מביך להודות, אבל היום בכיתי שלוש פעמים מרוב יאוש.
ככה כבר כמעט שבועיים פלוס, אין לי מושג איך להתמודד עם הכל ביחד.
במקום להדביק את הפער הוא רק מצטבר, אני מרגישה מובסת ולבד במערכה נגד עצמי והפחדים שלי.
אני מפחדת לאכזב את הסובבים שלי, שזה בן הזוג שלי שעשה תואר ראשון כפול במקצועות מדעיים, כעת הוא מסיים תואר שני וכנראה יתחיל ללמוד דוקטורט (אנחנו קרובים בגיל, הוא עתודאי), מפחדת לאכזב גם את הסובבים שלו שהם כולם דוקטורים למקצועות המדעים, את אחותי שלומדת את המקצוע המדעי שבחרתי כשאין לה רקע קודם של מתמטיקה מהתיכון. כולם בגישה של "אם אחותך יכולה - את בטוח יכולה".
הלפ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות