היי.
אספר על עצמי בקצרה: אני חייל, בן 21, משרת ביחידה עורפית יוקרתית, מתגורר במרכז הארץ. אני לא יודע להסביר למה, נפלה עליי היום מעין בדידות ודיכאון היום לקראת אחה"צ כשהכנתי את התיק לבסיס. פתאום הבנתי שאני כבר בן 21, הזוגיות הכי ארוכה שהייתי בה הייתה למשך 3 חודשים ומעולם לא שכבתי. בעוד כמה חודשים אני עומד להשתחרר ולהיות בודד לתקופה ארוכה מאוד, מי יודע לכמה זמן.
כל החברים שלי מסביב עם בנות זוג, ופשוט קשה לי. אני מרגיש בודד. אני רוצה את החום הנשי הזה, את התחושה הזאת של ביחד, מישהי לאהוב באמת, ושגם היא תאהב אותי.
אני נראה טוב, מתאמן, מקבל מחמאות מבחורות, אבל גם מאוד ביישן ובעברי היססתי מאוד לעשות צעדים לכיוון בחורות. היום, זה טיפה יותר קל לי. התאהבתי בחיילת אחרת, קטנה ממני בשנה. אני פשוט כל הזמן רק רוצה לראות אותה, להגיד לה שלום, לראות אותה מחייכת. העניין הוא שהיא גרה בגליל העליון, מרחק נסיעה של שעתיים ורבע ממני. זה שובר אותי. תמיד זה או שהבחורה תפוסה, או שהיא גרה רחוק, או שהיא לא מסונכרנת עם היציאות שלי הביתה, או שמיליון ואחת סיבות למה לא..
והיא רק דוגמה אחת מיני רבות. אנשים אוהבים אותי, רוצים את חברתי. אבל אני פשוט מרגיש לבד. לא יודע למה. בקרוב אני אשתחרר, אחזור לגור בבית. ואז איך אני אמצא בחורה? אני לא אדם שמרבה לצאת לברים ולמועדונים. אני פשוט אהיה סטודנט בודד (ככה"נ אלמד בטכניון) ואתרכז כל היום בלימודים. אני מפחד לשקוע בדיכאון גדול עוד יותר.
איך יוצאים מהמעגל הזה? אני מרגיש שזה שואב אותי פנימה ואני לא רוצה לשקוע. אני רוצה נחמה, תקווה, לדעת שאני עוד יכול לאהוב ולהיות נאהב. לפני גיל 30. בעיקר רציתי לפרוק. אם יש למישהו מה להוסיף או עצות לעידוד - יותר מאשמח. תודה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025