אני קצת מגמגם. האם להצהיר על זה במיונים לצבא?

שלום גולשים וגולשות (ואחרים),
אני כרגע באמצע מיונים לכל מיני תפקידים ומסלולים בחיל המודיעין וגם בחילות אחרים.
זימנו אותי כבר לראיונות מתקדמים במספר מסלולים.
אני בחור די איכותי (דפר 90, קבא 56, פרופיל 64 אם זה משנה.. ) אבל יש לי בעיה קטנה. אני קצת מגמגם.
עכשיו המצב שלי הוא די מסובך- כי אני לא מגמגם "מוצהר" וכמעט לא ניתן לראות את זה עליי.
למה הכוונה?
יש מילים ספציפיות שקשה לי להגיד. לפעמים אני מצליח להגיד אותם בצורה קולחת לפעמים לא. אבל גם כשאני לא מצליח- אני משתמש בכל מיני טריקים כדי להישמע רהוט.
אני יכול להחליף את המילה במילה נרדפת, יכול לשנות קצת את המשפט וכל מיני דברים כאלה.

אני די בטוח שההורים שלי יודעים שיש איזשהי בעיה למרות שהם לא דיברו איתי על זה אף פעם. החברים בבית ספר לא יודעים כלום וגם לא מנחשים.
עם רוב האנשים אני מדבר בצורה ממש קולחת ומצליח להסתיר את זה ב100%.
העברתי בעבר הרצאות ועמדתי מול קהל והתמודדתי עם זה מצויין.
גם בראיון של הצו ראשון היא לא שמה לב לשום בעיה וכו'...

אז איפה הבעיה?
הבעיה מתבטאת בכמה דברים:
1. בסיווג הבטחוני הם מנסים להבין אם אתה משקר לפי שפת גוף. מטבע הדברים כשיראו שאני לוקח פתאום הפסקות באמצע המשפט או משנה אותו פתאום- זה עלול להחשיד אותי ולפסול תפקיד.
2. בראיונות המקצועיים (בתחום המחשבים והסייבר) אני מפחד שאני פתאום אתקע באמצע המשפט והם יחשבו שאני לא יודע את התשובה או שייקח לי הרבה זמן לענות או שהניסוח שלי יצא מעורפל או מגוחך.
3. יש לי בעיה עם משפטים קבועים שצריך להגיד, כי יכול להיות שיש בהם מילים שקשה לי להגיד ואני לא יכול לשנות אותם. עכשיו אני יודע שבצבא יש קטע כזה שבוחרים חניך תורן והוא אומר דברים כמו: "לקבלת המפקד המחלקה תמתח להקשב" - אני באמת לא יודע אם אני אוכל להגיד את המשפט הזה בלי לגמגם כל פעם. האם לדבר עם המפקדים לפני שמתחילים את הטירונות/קורס ולהסביר להם?

יש לי בושה נורא גדולה לגבי הנושא. מעולם לא דיברתי על זה עם אף אחד (שיחה קצרה ומעורפלת עם אבא) ואני באמת מפחד לספר להם.
אני לפעמים חושב שלא כדאי לי לספר למפקדים ולמראיינים כי יכול להיות שאני אוכל להמשיך להסתיר ואז באמת אין טעם.
ויש לי עוד חשש- כמו שאמרתי ברוב המקרים אני מדבר די שוטף (באופן אירוני אני גם מאוד אוהב לדבר).
אני חושב שאם אני אספר למראיינים את זה הם לא יתייחסו אליי ברצינות כי יחשבו שאני מנסה לעבוד עליהם כדי שירחמו עליי או משהו או לחלופין שיחשבו שאני סתם חי בסרט וממציא בעיות שלא קיימות.

אני באמת בדילמה קשה.
מה אתם חושבים?
לספר או לא?
אשמח לשמוע כל מה שיש לכם להגיד לי לגבי הנושא.