יש לי חברה שהכרתי כבר ביסודי , מכיתה א אנחנו מכירות . לקראת התיכון דווקא כשכבר לא היינו באותם בתי ספר התחברנו אחת לשנייה ומאז אנחנו בלתי נפרדות לחלוטין . עברנו אין סוף ביחד לטוב ולרע , לא זוכרת את החיים שלי בלעדייה ...
אחרי שהפכנו לחברות קרובות הפכתי בהדרגה לאובססיבית על החברות הזאת , אם זה התבטא בכך שהייתי חייבת לדבר איתה כל יום שעות ולדעת כל מה שקורה איתה , ואם זה התבטא בזה שהיה לי קשה מאוד אם היו לה קשרים אחרים בחיים , עם חברות וגם עם גברים , לא הראתי לה את זה מעולם אבל הייתי אוכלת את עצמי מבפנים .
היא הייתה הכל בשבילי , אם היינו בתקופה שהקשר שלנו היה חזק והדדי , הייתי בעננים וזה היה שווה הכל בשבילי , אבל אם היו לה קשרים חזקים אחרים זה היה מערער אותי מאוד .
תמיד חשבתי שהיא הכי יפה שיש , ולאט לאט ככל שהכרתי אותה יותר התחלתי להתאהב בה , בתור ילדה קטנה לא הבנתי שזאת התאהבות , חשבתי שאני שולטת בזה אבל היום אני מבינה שאני פשוט מאוהבת בה , היא נראת לי הכי בהכל !
מצאתי את עצמי מחפשת בגברים שיצאתי איתם את ההרגשה שאני מרגישה עם אותה חברה וכמובן לשווא ... תמיד היה לי בראש שכנראה שאני בי ואני נמשכת אלייה ומאוהבת בה אבל הדחקתי את זה , בשנתיים האחרונות יש לה בן זוג , אני לא יכולה להתמודד עם זה , כי זה שורף לי את הלב העובדה שיש לה מישהו שקרוב אלייה הרבה יותר ממני , שמנשק אותה , שנוגע בה , שהיא מקנא לו .... בעוד שאני מקנא לה , ורוצה אותה בכל כולי ולה אין מושג .
ההרגשה הזאת מלווה אותי כבר מעל חמש שנים , זאת הרגשה מתסכת שתוקעת אותי במקום ומונעת ממני להכיר בן זוג כי כל מה שאני רוצה זה אותה .
לא יודעת מה לעשות , ואל תכתבו פה לנתק קשר כי אני פשוט לא יכולה ... זה יהיה הלי קשה מדי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות