אהלן.
אני בת 27 (אוטוטו 28...) אני נשואה שלוש שנים. ההיכרות שלי עם בעלי התחילה בהתאהבות מטורפת, היינו צעירים ומאוהבים וממש לא יכולתי לראות את החיים בלעדיו, למרות שידעתי שאנחנו מבחינה אישית לא באמת מתאימים.
התחתנו. עם הזמן אני הפסקתי להאמין ולקיים מצוות. הוא עצמו לא מאמין גדול אבל חשוב לו לשמור לפחות בשלב הזה על החזות הדתית בגלל החברה/המשפחה/לא סגור על עצמו.
אני אוהבת אותו, אבל משועממת אתו. ונמאס לי להעמיד פנים שאני דתייה (למרות שהסביבה הקרובה שלי יודעת שאני לא). גם מתסכלת אותי המחשבה שהייתי ואהיה רק עם גבר אחד כל החיים. אני הצעתי לו ללכת על נישואים פתוחים, הוא לא מוכן. המחשבה שאנחנו הולכים לחיות עכשיו עוד חמישים שנה ביחד נשמעת לי נוראית.
מצד שני, אני אוהבת אותו. אני לא מצליחה לחשוב על להיפרד - נראה לי אני אתגעגע אליו נורא. וגם אני מרגישה רע לעשות את זה. הייתי רוצה שיום אחד הוא פשוט יודיע לי שהוא לא אוהב אותי והוא רוצה שניפרד, אבל שזה לא יבוא ממני. אני כל כך רגילה לאורח החיים הנוכחי שלי וקשה לי לדמיין את עצמי בונה לעצמי חיים חדשים לבד כחילונית.
קיצור אני לא יודעת מה השאלה שלי פה. אשמח לשמוע את הדעה שלכם בעניין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025