שלום לכולם.
שמי לריסה, ואני בת 23. התחלתי להתעניין (והתחילו להתעניין בי) בבנים בערך בגיל 12, ותמיד עד היום היו לי הצעות מגברים (חברות, חתונה, סתם סקס או יזיזות). מה שאני באה לומר, זה שתשומת לב גברית לא חסרה לי בחיים. הבעיה היא שמכל אלפי הגברים שנותנים לי תשומת לב, לא היה אפילו אחד שהרגשתי כלכך אהבה אליו שרציתי לשכב איתו. היו לי 4 מערכות יחסים, אמנם קצרות, ולא התאהבתי באף אחד מהם. התפשרתי. כי ידעתי שאלו יחכו לי ולא ילחיצו. לעומת זאת, תמיד נמשכתי לגברים עוצמתיים, סקסיים, החזקים - בקיצור גבר אלפא- והם תמיד רצו להשכיב אותי מהר. אף אחד מהם לא הצליח, בגלל שהייתי מספיק חזקה כדי להתאפק. יש אפילו אחד שכבר 7 שנים מחכה לגאול אותי מבתוליי. עד כדי כך. ועדיין, עד היום נשארתי בתולה. זה כלכך כלכך "דופק" אותי. זה עוצר כל זרימה אפשרית, זה תמיד גורם לשיחות מטופשות, זה גורם לגברים שיוצאים איתי להלחיץ אותי כי הם מפחדים שלא אתן להם. מה אני עושה במצב כזה? הראש שלי וההיגיון לא נותנים לי לתת את זה למישהו שמלחיץ אותי או שמדבר איתי על זה על ההתחלה של הדייט או על ההתחלה של הקשר. אבל בתוך תוכי אני מתה כבר להתפטר מזה! ואני רוצה מאוד לחוות את זה! אבל עם מישהו שמושך אותי ושהוא גם מספיק חזק כדי לתת לי זמן. אני מאוד מתוסכלת, כי כל הגברים האלה חושבים שאני קרה בגלל שאני בת 23 ובתולה. הם כן מוכנים לחכות לי, כל אחד מהם אומר את זה. אבל הם מצפים שעל הדייט השלישי אני אתן להם. למה זה ככה בצורה כזאת? למה זה פשוט לא בא טבעי? אני ממש מיואשת. אני רוצה כבר להתפטר מזה כמה שיותר מהר וכבר לפעמים לא אכפת לי אם זה יהיה מאהבה או לא. כי אהבה לדעתי בונים לאט, ולא דרך המיטה- והיום אין מישהו שחושב ככה, לפי מה שראיתי. כולם לחוצים היום, כמו טמפונים. אני באמת שאיבדתי תקווה. עזרה מישהו..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות