איך להיות מאושרת למרות הכל?

שלום לכולם, אני בת 17 בכיתה יא. אני לא מרגישה מאושרת בחיים שלי. אני מרגישה שאני לא מוצאת את מקומי. ותוהה אם אי פעם באמת אהיה מאושרת...
החיים שלי מעורערים בכל דבר.. המצב בבית שלי לא רגוע. ההורים שלי כל הזמן רבים וצועקים. פתחו תיק ברבנות, אבל סגרו אותו. למרות זאת, האווירה בבית לא רגועה. תמיד מריבות וצעקות, על דברים הכי שטותיים שתוכלו לחשוב עליהם. האחים שלי מוציאים אותי מדעתי, אנחנו רבים כל הזמן. אני מגיעה למצב נוראי, ומתעצבנת מהדבר הכי קטן ומתחילה לצרוח על ההורים שלי שיפסיקו לצעוק, על האחים שלי שיפסיקו עם ההתנהגות שלהם. אני כמעט מאבדת עשתונות מהמצב הזה. וזה דבר שנמשך כבר ארבע וחצי או חמש שנים... אני צורחת, צועקת, ובוכה. לא חסר לנו שום דבר, אבל כל האווירה הזו מכבידה עליי, וגורמת לי להרגיש עצב, וכעס נוראי שמשתלט עליי בכל כך הרבה תחומים.
בתחום החברתי, אני לא מוצאת את עצמי. אני נערה ״נורמלית״. אבל אני לא מוצאת חברים אמיתיים, אני לא מוצאת מקום שכיף לי להיות בו. לא כיף לי בהפסקות בבית ספר ואני מרגישה נדחפת בכל מקום בו אני נמצאת. כל החיים שלי החלפתי חבורות וחברים, עד שנותרתי לבד... תמיד חשבתי שבמקום אחר יהיה לי יותר טוב, ותמיד המחשבה הזו התגלתה כטעות.. כן יש לי חברות אמיתיות, אבל אני לא משתייכת למעגל חברתי גדול יותר, כמו שהייתי בעבר, וזה חסר לי... אני לא יוצאת עם קבוצות של חברים, אני לא מרגישה בנוח לשבת בקבוצות של חברים, כי אני מרגישה לא שייכת. כל מיני מחשבות של חוסר ביטחון ותחושות גורמות לי לשקוע לתוך עצמי, לתוך עצב מתמשך... יש לי חבר, כמה חודשים. היינו קשורים ממש לפני שנהינו ביחד במשך 4 שנים, והיה בינינו באמת קשר מדהים.. אבל אני לא יודעת אם הקשר הזה באמת נשמר. הכל הפך ליותר מיני, ואני לא מרגישה ממנו חמימות ואהבה במעשים הקטנים.. אבל גם כאן, אני לא יודעת אם אני באמת מאושרת. אני מרגישה שהוא מעניק לי יחס שלא מגיע לי. אני לא מרגישה ממנו ביטחון, הוא לא מראה לי יחס אוהב בציבור. ולכן, אנשים מדברים עלינו. שאנחנו לא נראים כמו זוג, שאנחנו לא מתאימים. והדבר עוד יותר מערער את ביטחוני, את מקומי. אני לא יודעת אם המקום בו אני נמצאת טוב לי. אני אוהבת את חבר שלי, אבל אני מרגישה מעורערת. אני לא מצליחה להרגיש בטוחה בקשר שלנו, כמו שהרגשתי בהתחלה. הדיבורים של הסביבה מפריעים לי. ואני מרגישה שכל אחד מאיתנו רואה את הקשר בצורה אחרת... אני חושבת שהוא פחות בפנים, ואני מרגישה שאני תמיד ״דוחפת״ ליותר, והוא לא מרגיש עם זה בטוב.. אני לא יכולה לחשוב על מצב של פרידה, אני אוהבת אותו כל כך הרבה שנים, ועד שזה התממש- הציפיות שהיו לי כמה רמות מעל המציאות...
כשאני אומרת לחבר שלי לפעמים על מה שאני מרגישה, הוא אומר שאני אובססיבית, ריגשי, נעלבת מכל דבר.. ובזוגיות צריכה להיות תקשורת, אז למה הוא לא מבין לליבי ולא מתמודד ביחד איתי עם הבעיות?
בקיצור... אני מרגישה שהחיים שלי במצב גרוע. ואני מרגישה שהכל מובל ממחשבות שליליות של עצמי. אני לא מרגישה שלמה עם המקום שלי. לא מרגישה שלמה עם עצמי. אני זקוקה לעזרה. נמאס לי להרגיש ככה ולהדחיק את כל זה לתוך עצמי. אני רוצה להיות מאושרת...