עליתי לחטיבה אבל זה לא קשור ללימודים.. שנה שעברה בכלל לא חשבתי על זה אבל היום אני כל היום מתעסקת רק בזה.. קשה לי שאין לי עם לדבר על זה קשה לי שלאף אחד בכלל לא אכפת אין לי חברות ומי שיש לי הן לא חברות אמיתיות אחת "החברה הכי טובה שלי" אנחנו בכלל חברות רק בגלל האימהות שלנו שהן חברות והשנייה אני פשוט לא מי שאני איתה אני עושה כל מה שהיא אומרת לי כדי שתישאר חברה שלי וזה ממש לא כיף ליהיות ככה.. שתי אלה הן הילדות היחידות שיש לי בעולם ואני הכי שונה מהם ולא מתחברת אליהם בתכלס אני איתם כי אנלי חברות ולא כי כיף לי איתם זה מגעיל אבל זה בנכון.. אני קמה בבוקר הולכת לבצפר משתעממת ( קשה לי גם ממש בלימודים ואני לא יודעת כבר מה לעשות אז ויתרתי אולי מתישו יגיע רגע שאני יעזור לעצמי) חוזרת הביתה כל היום רק במיטה בוכה אוכלת רואה תוכניות וזהו כי אנלי מה לעשות.. אני גם שונאת את איך שאני נראת שיער מתולתל קצר שלא מסתדר שאני שמנה שאני מכוערת.. כמה פעמיים בכלל לא רציתי את החיים האלה אבל מה שבאמת מחזיק אותי זה שאני אומרת לעצמי שיש אנשים שיש להם בעיות יותר גרועים ושהכל יגמר בסוף ואני חולמת שטוב לי וזה משמח אותי כן זה טיפשי אבל מה אני יעשה. בתכלס אני רוצה צומת לב שפשוט ישימו לב אלי גם עם זה רק לשניה.
בקיצור עם קראתם את כל מה שרשמתי אז בבקשה תעזרו לי מה לעשות כדי שישימו לב אלי??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות