כל פעם מחדש אני קוראת פה באתר הזה כמויות של פוסטים ומזדהה איתם בכאב ובבכי.
קוראת על בנות שמרגישות בדיוק כמוני, בנות ששונאות את עצמן ושונאות את החיים. בנות שהחוסר ביטחון העצמי שלהן הוביל לשנאה עצמית שהובילה לדיכאון ולרצון למות- בנות שמפסידות חוויות חברים והזדמנות לחוות את העולם בגלל השנאה העצמית שאוכלת אותן מבפנים והדימוי גוף הגרוע שלהן.
אני קוראת שאלות ותשובות בניסיון למצוא פיתרון אבל במקום הכל מסתכם בבנות שאו עוברות את מה שאני עוברת או עברו את זה והפיתרון היחיד שהן מסוגלות לתת זה שעם הזמן זה עובר.
נמאס לי למה זה מובן מאליו שאין אישה שלא תשנא את הגוף שלה ותרגיש חסרת ביטחון? למה זה לגיטימי שנערות נכנסות לדיכאון ויושבות בבית ובוכות ורוצות למות בגלל שנאה עצמית? איך יכול להיות שהפיתרון היחיד זה לחכות שהשלב הזה יעבור?
אני לא מסוגלת לחיות עם המציאות הזאת יותר, לא יכולה להכיל בתוכי את השנאה הזאת ולא רוצה לדמיין כמה נשים שאני מעריכה עברו את זה לפני, כמה חברות שאני אוהבת עוברות את זה עכשיו וכמה ילדות מתוקות ומאושרות עוד יעברו את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות