בכוונה עשיתי מרכאות על המשפחה. כי אני לא מרגישה שאני חלק ממנה.. ההורים שלי התגרשו והתחתנו עם אחרים, אני לא מסתדרת עם הבני זוג שלהם (יש לי סיבות.. הם ממש רעים.. וגם הם לא אוהבים אותי)
ויש את האחים למחצה שלי ושיהיו לי. קשה לי.. אני לא מסוגלת להיות עם ההורים שלי, כבר שנים שאני בדיכאון ואין יום שאני איתם ומסוגלת לחייך. אין לי את המקום שלי, ואפילו ימי הולדת אני כבר לא חוגגת כי מה הטעם? במילא אני שונאת את החיים שלי. לא חשבתי שאגיע לגיל כזה וככה החיים שלי יראו.. אני עצובה שבגלל ההורים שלי נאלצתי להיקלע לסיטואציה של הגירושין ועכשיו גם עם בני זוג חדשים וילדים משלהם.כאילו לא מספיק שהיה לי קשה לראות ברחוב משפחות שלמות ושמחות ולקנא, אז עכשיו גם כל היום מול הפרצוף? לראות ילדים שזכו להיות עם משפחה שלמה ומאוחדת, לקחו ממני את ההורים שלי וגם הם והבני זוג של ההורים שלי נכנסו לי לטריטוריה ככה שאין לי מקום משלי שאני יכולה פשוט להיות לבד להירגע ולא לחשוב על זה, בלי לראות אותם כל היום.. פתאום כבר אני קולטת שזהו זה, אחרי שנים שחשבתי שאולי יש עוד להורים שלי סיכוי לחזור, כי הם היו בקשר וחברים מאוד טובים, פתאום נכנסו ילדים חדשים שייצגו את המשפחה החדשה. בלעדיי.
אני לא רוצה לראות את ההורים שלי, לא רוצה לצאת איתם, רק להיסגר בחדר וגם בלימודים אני לא מצליחה להתרכז.
אני רוצה לשמוח בשבילם, אבל אני לא יכולה..
איך קמים מהמצב הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025