אני בן 24 בעל ביטחון עצמי, חברים טובים, נראה לא רע באמת וגם כבר מעל שנתיים נמצא במערכת יחסים עם בחורה לא ישראלית (יהודיה בכל אופן). בתקופה הראשונית היינו נפגשים אחת לשלושה חודשים למשך שבועיים פלוס מינוס עד שהיא עברה לישראל לתקופה של 9 חודשים שבמהלכה היה באמת מדהים, לצערי היא היתה צריכה לחזור וכרגע אנחנו לא גרים ביחד.
מציין כי אנחנו אוהבים אחד את השניה מאוד ולמרות המרחק מדברים כל יום מספר פעמים, באמת אהבה שקשה לתאר במילים.
לפני שהיא עברה לגור בישראל כביכול לא היינו מוגדרים כזוג רשמי, ז״א שכן היה אפשרי להיות עם אנשים אחרים, מה שלא קרה מהסיבה הפשוטה שזאת לא היתה אופציה מבחינתנו. אני לפחות יכול להעיד על עצמי שאין סיכוי שהייתי חושב על בנות אחרות או אפילו לתת את המספר שלי למישהי.. לאחר שהגיעה לארץ הפכנו לזוג לכל דבר בעיניין. כבר חודשיים שהיא לא פה ואנחנו עומדים להיפגש בקרוב, באחת השיחות האחרונות היא זרקה שהיא אוהבת אותי אבל לא מרגישה ״עצמאית״. שניסיתי לברר מה העיניין היא ניסתה להתחמק ואמרה שהיא היתה שיכורה וממש לא התכוונה להגיד ״אבל״. לאחר מספר רב של שכנועים להבין מה הנושא היא חשפה שהיא אוהבת אותי מאוד אבל קשה לה עם המרחק וזה שהיא לא יכולה לצאת עם אנשים אחרים ולטענתה קשה לה עם הגדרת מערכת היחסים האקסקלוסיבית כמו שהיא כיום, לא פירטה יותר מדי ואמרה שנדבר על זה פנים מול פנים ושהיא מצטערת שהיא דיברה על זה בפלאפון.
אני בסערת רגשות לא פשוטה מאז השיחה ולא יכול להפסיק לחשוב על זה, כאילו מבין את הבעייתיות בקשר כזה אבל להודות שהיא רוצה לצאת עם גברים אחרים, שאלתי אותה מה היה קורה אם אני הייתי מציג את הדברים ככה שאני רוצה לצאת עם בנות אחרות, התשובה שלה היתה שהיא היתה מבינה אותי.
דעתי בנושא זה שאני אוהב אותה ורק אותה אין לי חצי חצי, אני אעשה הכל בשבילה, אחכה כמה שצריך ואדאג לזה שניהיה ביחד.
אני די נסער כמו שציינתי, אני אמור לנסוע אליה בקרוב ומרגיש על הפנים. לא יודע מה המשמעות של מה היא באמת חושבת ומה בעצם אני אמור לעשות.. יכול להיות שאני מגזים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות