אני אתחיל בזה שאני יוצאת עם בן זוגי 5 חודשים. קשר קצר שהספקנו לעבור בו הרבה מעוד.
בן הזוג שלי גדול ממני ב17 שנים, הוא גרוש טרי עם ילד בן 6 (ממש מספר חודשים לאחר הפרידה הכרנו והוא התגרש באופן רשמי רק לאחרונה), ולאחרונה עברנו שלושה שבועות לא פשוטים מבחינה בריאותית שלי שבמהלך הפכתי קצת לנטל עליו.
בתחילת הקשר הוא תמיד רצה להיפגש, לדבר, היה זמין לי. אם הייתי אומרת לו לבוא ב11 בלילה הוא ישר היה מגיע. חודש אחרי שהתחלנו לצאת הוא כבר אמר לי שהוא אוהב אותי והרגשתי שזה המצב.
בתחילת חודש ספטמבר אמרתי לו שאני אוהבת אותו ומאז הוא הפסיק להגיד לי את זה.. אם אני שואלת אותו אם הוא אוהב אותי הוא אומר שכן. אני מרגישה כל הזמן חוסר ביטחון למרות שאנחנו נפגשים בממוצע שלוש פעמים בשבוע, הוא מספר לי הכל ומדבר איתי ונמשך אלי בטירוף אבל משהו חסר...
בשבועיים האחרונים הוא נעלם, כל פעם שאני מציעה שניפגש הוא מתרץ שהוא עייף מידי ומותש (הוא היה חולה שבוע שעבר), זה אפילו הגיע לרמה שאמרתי לו שאני ממש חרמנית והוא מצידו העדיף שלא ניפגש, גם עכשיו הוא הודיע לי שכנראה שלא ניפגש היום כי הוא עייף מידי..
אני כל כך אוהבת אותו שאני פשוט לא מוכנה לוותר עליו הבעיה היא שאני כל הזמן אומרת לו את זה והוא כבר יותר מידי בטוח במקום שלו בחיים שלי.
חשוב לי להבהיר שהיתרונות שלו כבן זוג עולים על החסרונות ובגלל זה אני בוחרת להילחם על הקשר הזה.
איך אני אמורה להיות קשה להשגה בשלב כזה? מה הייתם עושים במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025