היי לכולם ואני אודה לכם מאוד על כל עצה שלכם בין אם היא חיובית או שלילית. אני מקבלת הכל.
אבל להגיד שאתחיל לספר שגדלתי בבית מסורתי הדוגל בחינוך שכול אחד יעשה מה שטוב לו, אך כולם שמרו שבת ואכלו כשר כמובן, זאת אומרת שהיינו עושים הכל פשוט שומרים על הערכים של הבית כשרות, שבת, חגים. עד היום בעצם. חוץ מלבוש ובתי ספר לא דתיים,
אוקיי נגיע לנקודה,
הכרתי את החבר שלי כשהלכתי עם חברות פעם ראשונה למועדון בגיל 20 אחרי צבא. קצת לפני גיל עשרים ואחת, מוטב לציין שהתחילו איתי כל כך הרבה אני באמת לא יודעת אם זה משנה אבל בכל אופן אני הייתי רגילה לכך, מגיל קטן שאומרים לי שאני נראת כמו בובה ושאני יפייפיה ואף פעם לא לקחתי לתשומת ליבי כי בכול זאת יופי זה בעייני המתבונן. ואני תכף כרגע מסיימת תואר שני בהנהלת חשבונות ותואר ראשון בפסיכולוגיה ,
ובעצם כן הסכמתי להכיר אותו כי הוא אכן הטעם שלי במראה והאישיות שלו הייתה נראת לי ספציפית מסקרנת. וכך יצאנו עוד חודש עוד חודשיים עד שאפשר להגיד שלגמריי התאהבתי בו. בחיים לא פזלתי הצידה. אבל יש משהו במעות הזאת שמבחינתי אני לא אוכל לוותר עליו שזה הגוף שלי שהוא יהיה נתון רק לגבר שיעמוד איתי תחת החופה, ואני בטוחה שיהיו כאלו שיגידו: אז את לא חושבת שתתחתנו.
להפך אני כן חושבת. אבל מי יודע מה יקרה? לכן אני לא אוכל לאפשר לעצמי לעשות משהו כזה . אני אוהבת אותו באמת! הוא החיים שלי בשלמותם, אבל בא לי את גורם ההפתעה. להתחתן איתו ורק אז לשכב
אבל הוא לוחץ ואומר לי כמה שהוא אוהב אותי ושהוא 4 שנים לא שכב ושאני האישה של חייו ומתחנן בלי הפסקה
ואני 100% לא רוצה באמת! אני כל כך נמשכת אליו ויש רגעים שרק זה בראש שלי, אבל אני נשבעתי מגיל קטן שזו אני ושאם גבר מספיק יאהב אותי הוא ישאר,
מה אתם חושבת מייעצים יקרים?
אסתפק לחלוטין בכול תשובה שלכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות