הייתי במערכת יחסים לא בריאה, עם אפים ודאונים. מאוד אהבתי אותו אבל הוא היה בעייתי. מאוד פגיע, מאבד סבלנות .. מרים את הקול. ולפעמים היה מדהים. והכל זרם. אני מצידי ניסיתי להציב גבולות עד שהבנתי שזה הבנאדם ולמדתי להכיל את זה. פחות או יותר.
והוא גם התרכך.
עכשיו הוא נכנס לתקופה קשה והוא דכאוני לדעתי. לא הולך לו משום בחינה. והכול מושלך עלי. קשה בטירוף. אין מקום בכלל לצרכים שלי. ניסיתי לשים אותם בצד ולהיות רגישה יותר .. לנסות שניה להבין שהתקופה קשה. אבל יצאו לי כמה וכמה התפרצויות שפגעו בו . יוצא מצב ששנינו נפגעים. אבל אני זאת שתמיד חוזרת לבקש סליחה ומתגמשת .
אמרתי לו שלא טוב לי, שאני צריכה יותר וזה. והוא לא מכיל את זה הוא עוד יותר נפגע ומתעצבן.
ואני פשוט לא מצליחה להכיל את זה ולא מצליחה להיות רגישה מספיק או להוציא אותו מזה.
הוא כבר נפרד ממני כמה פעמים ומיד אחרי זה חזרנו .. כי אני יצרתי קשר. הוא אומר שהוא רוצה אבל אני קשה לו וזה מאמץ להיות איתי. ואני פוגעת בו.
וזה גם מה ששבר את גב הגמל. אחרי שהוא דיי סילק אותי מהבית שלו. זה כבר חצה כל גבול.
ועכשיו אני בבית מצד אחד כועסת עליו. מצד אחד כועסת על עצמי שלא הצלחתי להיות שם בשבילו ורק הורדתי אותו יותר אבל מה שהכי אוכל אותי זה שאני דואגת לו כי הוא לגמרי לבד. גר רחוק מהמשפחה וחברים . בחובות, ולא מסתדר בעבודה
הכל קורס עליו ..
מה לעשות ? לשמור קצתת על האגו שלי כי לגמרי יצאתי סמרטוט ולקחת צעד אחורה ולסמוך עליו שיפתור את זה לבד/יקח אחריות על המעשים שלו ?
או שוב ליצור קשר כמו שתמיד קורה ולוודא שהכל בסדר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות