אני סתומה שחשבתי שאני יפה..
ושאני יודעת מה לעשות במקרים
אמא שלי ועוד מישהי אמרו את דומה ל"זאתי" ואז אמרתי בצחוק חח אני יותר יפה ותוך שניה הם השתתקו הסתכלו על התמונה עשו מבט כזה של האמ.. ואז אמרו היא יותר יפה
ואני ממש נעלבתי..
אני בסוג של דיכאון פעם הכל היה מסתדר לי כולם היו באים אחריי ועכשיו פתאום הכל השתנה אין לי מושג למה..
לא שמים לב שאני בדיכאון אני מנסה לצחוק בכוח וכבר לא מראים לי דברים כדי שאני יצחק איתם .
אחריי זה גם אמא שלי הציעה לי פנימיה אומרת שאני מפגרת ופתאום כולם מצאו איזו דרך להגיד לי משהו בלי שאני אפגע. ואני נפגעת...
"בכל צחוק יש טיפת אמת"
חברה שלי הציעה משהו עשיתי איתה כאילו בקטע מצחייק וזה נקרענו מצחוק ואז חברים של אותה ילדה ושלי עברו וצחקו על המקרה(זה לא קרה לי בחיים)
והרגשתי כלכך סתומה וגם לא הייתי צריכה להקשיב לה.
אני יודעת שלקחתי טיפה קשה אבל תחשבו שהכל קורה בבת אחת אני לא יכולה לשמור הכל
או להתמודד..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות