ממשיך להיפגש איתו מעט ומעט עד שהקשר ידעך
אהלן לכולם.
אני בן 33 ויש לי חבר טוב מהגן. לאורך כל השנים היו לו UPS AND DOWNS מה שנקרא, אבל אני העברתי את זה, אמרתי לעצמי שהוא חבר שלי - וזה בטוב וברע.
כל השנים האלו הקשבתי לכל הטרוניות שלו, וחוסר החשק, וכמה שניסיתי לעודד אותו - לעשות דברים חדשים, להיפגש, לצאת, לשנות שיגרה, והוא תמיד הגיב באדישות/זלזול/אפטיות.
בזמנו אני ייחסתי את זה לעובדה שהוא פשוט במעגל שקשה מאוד לצאת ממנו והבלגתי, באמת. בודאות הוא סובל מדיכאון ואפשר להגיד שאפילו קצת ריחמתי עליו.
בשנים האחרונות זה הגיע ממש לשיא. אני מרגיש שפשוט לא כיף לי איתו - נקודה. אנחנו קובעים לעשות משהו, והוא פשוט מבאס את הערב. חוסר חשק. מזלזל בהצעות שלי. לפעמים אני גם מרגיש שזה מין קטע דווקא - כשמישהו אחר יגיד לו עיצה הוא יקשיב בשקיקה, אבל כשאני - התעלמות מוחלטת על גבול הויכוח.
אז אני חושב על זה - למה אני צריך את זה בכלל?
למה אני נפגש איתו עוד?
ניכר שהוא רוצה לראות אותו, הוא מנסה ליזום. ואני לא אגיד שהוא חבר חרא. אני פשוט מרגיש שלפעמים בגלל שאנחנו מכירים כל כך הרבה שנים הפכתי להיות כמו... אמא שלו - מישהו שהוא תמיד יכול לבכות לו ואני אמור לקבל אותו עם פרצוף חמוץ תמיד.
אין ספק שאנחנו נפגשים פחות ופחות בשנים האחרונות (גם עם אחרים הוא נפגש פחות ופחות) וזה מצב טבעי. אני חושב שהוא גם מבין את זה שכבר אין לי סבלנות לדברים האלו. דיברתי איתו על זה כמה פעמים - והוא לא מבין. הוא כל כך עמוק בתוך המצב שלו שפשוט אין שום דרך לחדור אותו.
מה עלי לעשות? באיזה גישה אני צריך לנקוט?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025