אני נמצאת בזוגיות עם בן זוג שאני מאוד אוהבת, יש לנו חיבור מעולה, משיכה פיזית גדולה, אני מתה על האופי שלי, תקשורת מצוינת והוא מאוד בוגר לגילו.
כבר יש דיבורים על נושאים רציניים כמו חתונה וילדים ובאמת שהכל זורם בינינו מעולה ויש אהבה גדולה.
במובנים מסוימים הוא אפילו יותר בוגר ממני, למרות הפער בגילאים בינינו.
עם זאת, לפעמים סופר קשה לי עם הפער גילאים, בגלל שאני כבר עצמאית בחיים שלי, חיה בדירה משלי, אקדמאית, עם עבודה רצינית והוא ממש בתחילת דרכו בחיים בכל המובנים.
הוא כן מאוד שאפתן ומחושב, ובאמת מאוד בוגר לגילו ואפילו במצב מתקדם יותר מבחורים בני גילו... אבל עדיין, קשה לי עם הרעיון שאני "יותר" בכל המובנים.
אני יודעת שעוד כמה שנים הוא יהיה גבר מוצלח ויוכל להעניק לי מבחינה חומרית את כל מה שאני רוצה, ואין לי בעיה לתת מעצמי כרגע... אבל אני לא מצליחה להתגבר על זה לפעמים וזה נורא מסתכל אותי, כי אני יודעת שהוא מדהים וכבר עייפתי מחיפושים ודייטים, אני כן רוצה לבנות את חיי איתו... פשוט לפעמים קשה לי לשחרר, שהוא לא גבר עם סטטוס, שאין לו נסיון בחיים ובמערכות יחסים, על אף על פי שאני יודעת שהכל יבוא לו תוך כדי תנועה, כי הוא אדם מוכשר ומאוד חכם.
לפעמים אני פשוט מקנאה בחברות שלי שיש להם בני זוג בגילם או מבוגרים יותר, בשל הסטטוס שמתלווה אליהם. הבני זוג שלהם יכולים להסיע אותן, לפנק אותן, לארח אותן בבית שלהם, לבלות עם חברים בני גילם וכו'... ואצלי אין דברים כאלה.
שוב, אני יודעת שעוד כמה שנים הפער הזה יצטמצם, אבל כל כך קשה לי להכיל את זה במצב הנוכחי... לא יודעת מה לעשות ואיך לשחרר :( אוהבת אותו מאוד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות