כושר ותזונה מאז שהתחלתי לעשות דיאטה בגיל 13, החיים שלי נהרסו.
ממצב של אנורקסיה לתקופות של אכילה כפייתית, אוכל הורס לי את החיים. אני אובססיבית לגוף שלי ולכל ביס שנכנס לפה. אני הורסת לעצמי את החיים, כבר אין לי חשק לחיות.
אני עם המשפחה שלי בחול כרגע ואמרתי להורים שלי שאני רוצה לחזור לארץ כי אני לא מסוגלת להנות. הם ממש מאוכזבים ומבואסים כי השקיעו בטיול הרבה כסף. אני לא מסוגלת להזיז את עצמי. אני מרגישה בדיכאון כי אני שונאת את עצמי ברמות ככ קשות. פשוט שונאת!!!!!
הייתי בטיפול כמעט שנה וחשבתי שעזר אבל אני שוב כאן, דיכאונית מאי פעם, מרגישה כמו כישלון.
הקטע הוא שלפעמים יש לי תקופות טובות, אני מרגישה שאני מרפאת את עצמי, שאני בשגרה טובה, עסוקה בדברים. ואז קורה משהו ששובר לי את השגרה (כמו הטיסה הזאת למשל) ואני משתגעת עם אוכל, מתעסקת יותר מידי במראה החיצוני. קשה לי להתנתק מזה. כל בחורה שאני רואה ברחוב אני אומרת: ״הלוואי שהייתי נראית כמוה״.
אני כבר לא אנורקסית בכלל (הגעתי למשקל תקין ממזמן ומאז יש לי התקפי אכילה פעם בשבוע-שבועיים), כבר לא יכולה לעשות דיאטה אבל אני חיה בין ארוחה לארוחה, לא מסוגלת לפחד מהשמנה או לתכנן איך אראה כשאהיה רזה. פעם שנייה שאני הורסת לעצמי חופשה משפחתית. איך מפסיקים? איך הופכים להיות נורמלים? יש לי מחשבות קשות, תמיד היו לי שאיפות בחיים להגיע למקום מאושר ושמח אבל כבר אין לי תקווה, כל פעם זה בא לי מחדש. בא לי למות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026