עבדתי שנה וחצי עם מישהו שהיה אחראי עליי... בן 42 ולאט לאט נקשרתי אליו סיפרתי לו דברים הכי אישים שליי... אכלנו ביחד .. צחקנו ביחד יש לציין שהוא נתן ליי הרבה ביטחון עצמיי... יש לו חברה אבל לא דברנו על זה .. התחבקו התנשקנו וכ'ו.. אחרי העבודה
הכל קרה לאט לאט .. והיה ליי ממש כיף איתו לפני 7 חודשים הוא נאלץ לעזוב את העבודה ואז היה ליי קשה שהוא עזב אז הוא אמר ליי בואי אחרי ובאתי אחריו... ולא הסתדר ליי שם אז עזבתי..
אבל מאז הכל השתנה אני אומרת לו בוא ניפגש אחרי העבודה שלך הוא עונה ליי אני לא יכול אני מדברת איתו הרבה בווצאפ חופרת לו על זה שאני מתגעגעת והוא מתעצבן עליי ומקלל אותי.. אבל אני מרגישה בלעדיו חצי בנאדם בשום מקום עבודה לא מסתדרת בעקבות זה הוא כל היום וכל הלילה בראש שליי..
אנחנו התחרמנו גם הרבה בהודעות... ותמיד ציפתי ממנו למלא דברים אני רוצה לדבר איתו לצחוק איתו אבל אין כלום... הוא נהיה קריר ואטום פתאום הוא מדבר על זה שיש לו אישה ואני מפריעה.. אז לא לשלוח לו הודעות לבית... לא להתקשר לא כלום ... ואני רוצה לראות אותו ואין אני בכלל לא מעניינת אותי פתאום וקשה ליי אני מאוהבת בווו ממש והוא אומר ליי זה אשמתך... אני לא אוהב אותך לא כלום..
ואני בלעדיו מרגישה חרא כל היום בוכה בדיכאון מתגעגעת וכמה שאני מנסה להסביר לו את זה הוא לא מבין... ואני כועסת עליו למה נתת ליי לאהוב אותך סתם?? הוא תמיד אמר ליי איפה שלא תהיי בחיים את תצטרכי אותי את לא יכולה לחיות בלעדייי וזה מה שאני מרגישה אני מאוד כאובה רק במיטה בוכה ושומעת שירים עצובים.... ועל געגועים קשה ליי אני מרגישה שבאלי למות בלעדיו אני אוהבת אותו בצורה מטורפת אני מוכנה לעשות הכל בשביל אני לא יכולה יותר לא יכולה לשמוח אני כל היום כל הזמן חושבת עליו מה עושיםםםם?????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות