אנחנו ביחד שנתיים וחצי, עדיין גרים בעיר המולדת של שנינו.
אני צעירה ואוהבת שינויים ואמרתי לו שאני לא אוהבת את עיר המולדת הזאת ומרגישה שלא הולך לי בה ורוצה שינוי, מה גם שההורים שלי שהתעללו בי מאוד גרים כאן וזה מחזיר לי את הטראומה, הוא הציע שננסע לגור באילת, נסענו לשם, היינו שם רק 5 חודשים, אני מאוד אהבתי שם, החברים, העבודה, העיר... והוא לא ורצה לחזור, אז הוא כל הזמן שיכנע אותי בתירוצים דביליים ושיקריים כמה שרע לי באילת ואילו היה לי טוב בעיר המולדת, הכל שקר וכזב, רק בשביל האינטרס, אני לעומתו כשהוא הסביר לי למה רע לו באילת ובעיר המולדת היה יותר טוב הקשבתי לו ואמרתי לו שאם הוא רוצה לחזור שיעשה את מה שטוב לו למרות שאני רציתי להישאר באילת ולא אמרתי לו שום מילה, באילת היה לי הרבה יותר טוב מבעיר המולדת, לבסוף כשהוא חזר אחרי 5 חודשים אמרתי שאני אבוא איתו גם כי לא היה לי מה להישאר להמשיך לגור באילת לבד.
שאלתי אותו גם למה עושים רק מה שטוב לו? למה לא עיר באמצע? שהיא לא זה ולא זה, לפחות עיר שלא תזכיר לי את הטראומות שהורי גרמו לי.
משהו נוסף, רבתי עם המשפחה שלו אז תמיד בחגים הוא הלך אליהם ואותי השאיר בבית לבד, שוב כי רצה רק בטובתו ולא בטובתי, הבנתי שגם אם יהיו לנו ילדים גם אותם בחג הוא יקח למשפחה שלו והילדים יצטרכו לראות בחג את אמא שלהם נשארת לבד... בעיקר בגלל החגים החלטתי לוותר על הזוגיות הזאת.
אני כן תמיד רציתי בטובתו ולא בטובתי.
מה אתם חושבים עליו?