אני חושבת שאני בדיכאון לאחר שבגדתי בחבר. איך להתמודד?

מרגישה שאין לי יותר מידי עם מי לשתף אז אשמח שתעזרו לי כאן מבלי לשפוט.
אני וחבר שלי חמישה חודשים ביחד ( מעט זמן אני יודעת) מאז שבגדתי בו מרגישה כאילו החיים שלי השתנו, נגעלת מלהסתכל על עצמי, אין יום שלא יושבת בחדר ופשוט בוכה, מרגישה עצב נוראי ומן תחושת בדידות וריקנות, ממש כואב לי כמו שבחיים לא כאב
אני וחבר שלי לא נפרדנו, אני ממש מבקשת לא לשפוט כי באמת הרגשות אשמה האלו יושבים עליי ולא יוצאים כבר הרבה זמן, הוא מדהים שסלח לא משנה מה תגידו לי, אין לי ספק שזה יושב גם עליו ולפעמים גם חושב על זה, אבל אני לקחתי את זה ממש קשה, אני חושבת שגם יותר ממנו. אני יודעת שאני בן אדם נוראי אני יודעת אבל להחזיר את הגלגל אחורה באמת שאני לא יכולה, הייתי עושה הכל כדי לשנות את זה. אני פשוט לא יודעת מה לעשות, בחיים לא הרגשתי ככה.
אני חושבת שזה גם בגלל הבן זוג. בלי קשר למה שהיה, פעם היה רודף אחריי יותר, נותן המון יחס וכרגע הרבה פחות. מרגישה שאני כבר רודפת אחריו ושהוא לא ממש מכבד אותי, הבעיה היא שאני מרגישה שאין לי את הזכות לבוא אליו בטענות אחרי מה שאני עשיתי לו. אני יודעת שרוב התגובות יהיו שהכי נכון זה להיפרד, אמנם זה כביכול ״בגללו״ כל הדיכאון הזה, אני ממש לא מאשימה אותו אבל זה בגלל הקשר, להיפרד אני יודעת במאה אחוז שרק יעשה לי יותר רע, ואני באמת לא אצליח לתפקד, אני בן אדם מאוד מאוד רגיש ופרידה תעשה לי ממש רע, הוא האהבה הראשונה שלי, הוא הכניס לחיים הריקים שלי כל כך הרבה, אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי אף בן אדם ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי, אבל פשוט פחות מראה לי את זה, מרגישה כאילו כבר אין לו כוח אלי ואני רק רוצה יותר צומת לב, אני לא יודעת מה לעשות, זה נהיה יותר קשה מיום ליום, אולי זה יישמע כמו הגזמה אבל באמת מאוד קשה לי ואני לא מצליחה באמת לדבר איתו על זה, לא רוצה להציק לו יותר מידי אבל באמת חסר לי השיחות טלפון האלה בלילה ואיך שפעם היה רודף אחריי, מתגעגעת לבן אדם שהתאהבתי בו, אני רק רושמת את זה ועולה לי הדמעות שוב
אולי זה בגלל הבידוד הזה והריחוק, אולי בגלל משהו אחר, אולי בגלל שירד לו ממני מעט, אני באמת לא יודעת
קשה לי להאשים אותו אחרי מה שעשיתי ואולי באמת מגיע לו מישהי יותר טובה אבל זה קצת אבסורד כי אני חושבת שגם לי מגיע יותר טוב , אולי אני טועה אבל לאחרונה באמת הוא לא מכבד אותי כמו שבן זוג צריך לכבד, דורש שאני אכבד אותו אבל בלי הדדיות, ושוב חסר היחס והצומת לב של פעם.
אני לא מרחמת על עצמי, אני לגמרי לוקחת אחריות על כל מה שעשיתי אבל זה פשוט יושב עלי, להיפרד זו לא אופציה אני לא מסוגלת לעשות את זה.
כשאני מדברת איתו אני פשוט בולעת את המילים ואני לא אומרת לו באמת כל מה שיושב עלי ואני גם רוצה להזכיר לו את זה כמה שפחות
(באמת מבקשת שלא לשפוט אותי, קשה לי גם ככה מאוד עם עצמי) אשמח לעצות.