זו פריקה.
נולדתי יפה,אימי אומרת כל הזמן שהיו אומרים כמה שאני יפה
אך במהלך היסודי וגם קצת אחרי עד גיל 15 בערך פתאום נורא התכערתי
אני זוכרת שהרגשתי ילדה עלובה
בנוסף הייתי גם מאוד מופנמת
השוותי את עצמי כל הזמן לאחרות בלי סוף
כולן נראו לי מוצלחות יותר
יפות יותר
הפרצוף שלי איבד פרופורציות
האף נראה גדול ומכוער
השפתיים היפות נראו פתאום קטנות איכשהו
הגוף משתנה
שיער בולט במקומות הלא רצויים
שום דבר לא הסתדר לי
הייתי הכי לא בעניינים בכיתה
ולא הבנתי איך מילדה שרגילה לקבל מחמאות פתאום הפכתי לזה,כל כך מכוערת,מגושמת,ולמרות שככל שהתבגרתי התייפתי,הביטחון העצמי שלי עוד תקוע שם...
אז כן,בסביבות גיל 16 שוב התחלתי להיות יפה..ומוחמאת..
כמובן שלמדתי גם לטפח את עצמי,גם עברתי טיפול נפשי והייתה לי תקופה שפרחתי ונפתחתי..אבל מתקשה לשחרר מהעבר..מרגישה שלנצח אהיה הילדה המכוערת העלובה ההיא..הלא קשורה לעולם,אני מרגישה שגם אם היום אני יפה יותר,ואהובה יותר ומוצלחת יותר,תמיד אשאר אותה ילדה עלובה..ומגיע לי רק עולב בחיים,כי זו האני האמיתית,אני לא יודעת מה גורם לי להתקע ככה,אני מלאת הרס עצמי,איני מסוגלת באמת לקבל אהבה מאנשים,להיות חלק,לעלות למעלה,להגיד שמגיע לי טוב,אני מורידה מעצמי בלי סוף,ובסוף באמת אשנא את חיי..כי אני לא מסוגלת לקבל שום טוב,אני חושבת שיש לי טראומה מאותה תקופה ..השנאה העצמית זורמת לי בעורקים..ולא מרפה..אני לא מצליחה לסלוח לילדה שהייתי..ולנצח ארגיש אותה ילדה.כואב לי.
אין לי שאלה לשאול,רק לשמוע דעות של אנשים על כל המצב הזה..והאם יש מזדהים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות