יש לי חברים, לא הרבה אבל יש.
יש לי חברה טובה אבל היא לא לומדת איתי באותו בית ספר ואנחנו לא כל כך נפגשות כרגע. היא החברה היחידה שבאמת אכפת לה ממני והיא דואגת לי ואני כל כך מעריכה אותה. אבל אני רוצה גם להפגש עם חברים באזור כי אני מרגישה שכל הילדות שלי הולכת לפח. שאר החברים שלי הם חברים של בית ספר בעיקר או סתם חברים.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני גרה במקום שומם כזה ואין לי כל כך חברים שם. אני מנסה לקבוע עם חברים בודדים שיש לי שם והם ממציאים לי תירוצים או שהם מבקשים ממני תמיד לחפש עוד חברים לשבת איתם. לפעמים אני סתם מציעה להם לצאת איתי והם פשוט מתחמקים, אבל כשהם צריכים משהו הם ישר מנסים לנצל אותי. אני קבעתי עם חברים היום והם פשוט דפקו לי ברז בדקה תשעים על כלום! אני מרגישה שאני לא יכולה לסמוך על מישהו, שכולם באים שהם צריכים אותי, שהם לא לצידי שצריך אותם ולא באמת מעניין אותם מה אני עוברת אלא רק מחפשים איפה אני אשמה בסיפור וזה ממש מעצבן אותי. הם נזכרים בי שהם צריכים יעוץ או שאני אבוא איתם לאנשהו כי אין להם למי עוד לקרוא (כמובן שאני לא באה) ואני כבר לא יודעת מה לעשות. שום דבר לא עוזר, אני דיברתי איתם וגם אמרתי להם הכל בפרצוף! אוף זה באמת מתסכל אותי שאין לי חברים שתמיד יהיו בשבילי ויקשיבו לי ושיהיה להם אכפת ממני.
היו גם מקרים שאני פשוט עשיתי הכל כדי להיפגש והם אפילו לא נותנים מעצמם קצת בשבילי. תייעצו לי ואל תכתבו לי פשוט תחליפי חברים, כי זה לא עובד ככה. מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות