נשואה מזה 4 שנים ללא ילדים, חוויתי חוויות מאוד קשות מנטאלית עם בעלי שמגיע מעולם אחר לגמריי משלי, אותה דת אבל עדות שונות, פערי תרבות עצומים וחלילה לא מתנשאת זו עובדה במקרה שלנו.
התאהבתי בו על אף פרידות רבות בתחילת הדרך ואז ימים רבים של בכי, רצון לברוח ממנו בגלל ריבים נוראיים עם מילים כל כך קשות, מבפנים (למרות שהצלחנו לעלות על גל של הבנה שיש אהבה גדולה ולמרות שעבר זמן ועכשיו יותר רגוע) אני מרגישה מרוסקת, ניסית אלפי פעמים להגיד לעצמי :״דיי התחתנת איתו אז בחרת לשכוח מהפגיעות שלו בך, תהפכי דף ושחררי את זה״, פשוט לא מצליחה.
הוא מאוד מאוד אוהב אותי, אבל חיים ומוות ביד נחשון והוא יכול בריב לרמוס אותי עד שלא נותר ממני כלום ומי ששומע מהצד יהיה בטוח שאני אדם נורא לפי התיאורים שלו... אבל כשכל הסובבים אותי כל הזמן מחמיאים לי על טוב ליבי ועל האדם שאני ורק בעלי תמיד רואה בי רע ומחפש בי רק רע... זה אומר דרשני.
אני מרגישה שאין לי חיים בלעדיו ומצד שני כשאני איתו אני כבויה, אני לא האדם שהייתי בעבר...
הוא הפך אותי מילדה טובה של בית רגוע ושלווה לאדם ממורמר, עצבני, אימפולסיבי וכעסן...
אם אספור את הלילות שבכיתי אל נשמתי בגללו כנראה שכולכם הייתם מרחמים עליי...
אני רוצה להיות אמיצה וללכת, אבל משום מה אני אוהבת אותו ולא מצליחה.
שמישהו יגיד שלא השתגעתי שאני כל כך לא רוצה לאבד אותו, שאני לא כמו הנשים שמכים אותן ומפחדות לקום וללכת...( על אף שאין אלימות פיזית ואלימות נפשית זה לא יותר טוב..).
פשוט אל תשפטו תכתבו מה הייתם עושים במקומי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות