אני סובל ממצב מתמשך של חוסר בחברים.
כשאני נמצא בחברה, בלימודים או בחוגים, אני פשוט לא מקשר אנשים זרים עם אינטראקציה מעניינת וחש אדישות כלפי כל מי שאני רואה. במידה ויוזמים אתי סמול טוק אני לא מגלה עניין ולא כ"כ משתף פעולה.
עם אנשים שאני עובד איתם באופן יותר אינטנסיבי אני נורא נהנה להיפתח ולתקשר, לא פעם זה גם הדדי, אבל אף פעם לא יקרה שנהיה בקשר נוסף. זה מרגיש לי מוזר לקחת טלפון, אם יש לי מספר זה מרגיש לי מוזר להתקשר, אפילו אם הבנדם יוזם קשר טלפוני בעצמו, ואם אני נפגש עם מישהו זה תמיד רק למטרות מאוד ספציפיות - לימודים או עבודה. אף פעם לא קורה שאחד מאיתנו יוזם להיפגש סתם ככה. כאילו יש בי משהו ענייני ותכליתי מדי וזה פשוט לא מתאים.
אם קורה במקומות חדשים שאני מתקרב לכמה אנשים די מהר מתפתחים חיי חברה בלתי נראים מבחינתי שאני לא חלק מהם - לפעמים בגלל שלא הגעתי למסיבות אבל לרוב בלי סיבה ברורה. כאילו אנשים חותרים באופן טבעי לבלות זה עם זה בעוד שאני בכלל לא בטריטוריה הזו. באופן כזה הרבה פעמים תקשורת חמה וקרובה מדרדרת לשלום-שלום. מה שגם יכול לקרות פשוט בגלל שלא יזמתי פגישות לצורך בילוי בעצמי.
ואפילו כשאני מנסה ליזום פגישות חבריות (זה כבר באמת נדיר) זה לא מתרחש. בדיוק כמו אצל ספר שמציע ללקוחות שיעורי פילאטיס בחינם. הם יגיבו בחיוך, אולי אפילו בחיוב אבל פשוט לא יגיעו. וגם אם יגיעו פעם אחת ויהנו זה לא יחזור על עצמו. כי זה לא מתחבר- פילאטיס וספרות.
ובכל זאת זה מאוד חסר לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025