סובלת בשירות לאומי ולא יכולה לעבור

אז לפני שנה בערך קיבלתי פטור מצהל ומאז ניסיתי למצוא עבודה. באמת שניסיתי המון וכלום! בזמן הזה לא ביקשתי כסף מאמא וכשהייתי בבית הייתי עוזרת ומסדרת ושוטפת כלים לפעמים מבשלת ותמיד מכינה תה וקפה ומביאה דברים אבל היא רק הייתה מזכירה לי איך אני יושבת לבד בבית. לפני 3 חודשים בערך היא התחילה ממש ללחוץ עליי לעשות שירות לאומי בבית מרקחת של קופת חולים ולא היה אכפת לה מכלום! לטענתה אם אני אעשה עבודה טובה ישאירו אותי שם באופן קבוע ומהרגע הראשון אמרתי לה שאני לא מעוניינת אבל היא לחצה ולחצה ולחצה ובסוף התחלתי בתהליכים וכל הזמן ניסיתי לדחות את זה אבל הזמן עבר ואפילו הייתי צריכה לעשות 2 זריקות (שאני מתה מפחד מהם) ואחת מהזריקות השאירה אצלי תופעות לוואי חמורות למשך איזה שבועיים שאמא רק צחקה עליהן ואתמול סוף סוף התחלתי לעבוד שם. אני שונאת את המקום!!! האנשים נחמדים וגם המנהלת אבל אני לא יכולה יותר! זה מקום פיצפון וצפוף ואי אפשר לזוז שם ותמיד קפוא שם ואתמול עוד הייתה מישהי שעזרה לי ללמוד טיפה אבל היום הגעתי לשם ופשוט ישבתי 4 וחצי שעות בפלאפון והשתעממתי רצח! ואפילו לא היה לי מקום להיות בו כי יש רק 3 כיסאות והם כולם תפוסים ובגלל הגודל של המקום אני לא יכולה להיות בשום מקום יותר מ10 דקות בלי להפריע ואני תמיד מרגישה ממש חולה כשאני שם. בדרך כלל אני שותה המון מים ביום ואוכלת טוב אבל שם אני אפילו לא שותה מים. פשוט לא מסוגלת! ועוד ראיתי את לוח העבודה של העובדים וראיתי שלכל אחד יש ימים קצרים יותר וארוכים יותר ויש ימי חופש ורק אני נוכחת שם 8 שעות ביום כל יום בלי לעשות שום דבר והיום אחרי 4 וחצי שעות בטלפון פתאום באה מישהי וראתה שאני בודקת הודעות והתחילה להעיר לי בצורה שגרמה לי להרגיש ממש אבל ממש רע וזה לא שאני לא רוצה לעשות כלום. להפך! אני רק שואלת כל הזמן מה לעשות! אמרו לי שאני מרגישה ככה בגלל שאני חדשה ועוד לא למדתי כלום אבל היום דווקא לקראת הסוף למדתי לעשות עוד כמה דברים וזה רק חיזק את ההרגשה שאני לא שייכת לשם. אחרי זה הלכתי לספרייה שנמצאת לא רחוק ושאלתי את המנהלת אם יש להם אפשרות של לקחת אותי לשם והמנהלת ממש שמחה והם רגילים לאנשים שבאים לעשות שם שירות לאומי ואת המחויבות האישית (שעשיתי בספריית בית ספר, נהנתי מאוד ואפילו המשכתי לבוא ולעזור אחרי שסיימתי את המחויבות) וכל כך שמחתי! באתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שסתם באתי לברר לגבי זה והיא התפרצה עליי וצעקה איזה שעתיים וכינתה אותי בהמון כינויים והמשיכה להגיד ששם יהיה לי רע ושאני סתומה אם אני הולכת לשם ושישבר לי הגב מהספרים הכבדים שיכריחו אותי לסחוב שם ושטויות כאלה ואז אמרה לי "לכי לכי לספרייה שלך אבל אני לא עוזרת לך יותר" הכוונה היא שאחרי שחישבתי את ה"משכורת" שלי גיליתי שיוצא שאני מקבלת רק 5 שח לשעה! 800 בחודש וזה ממש לא מספיק לי! אני רוצה לחסוך ולעשות משהו עם החיים שלי ואני עוד לא הוצאתי רשיון אפילו ואני כן רוצה ואני רוצה להיות מסוגלת לעבור לגור בעזרת עצמי לפני גיל 40! (יש לי דירה אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לגור שם) והיא הציעה שכל חודש היא תיתן לי עוד 500 שח שזה יותר טוב מכלום ואני גם לא יכולה ללכת לעבוד בגלל שקודם כל אסור לי ושנית אני חוזרת מאוחר יחסית ואם לא יהיה לי זמן לעצמי אני פשוט אתמוטט נפשית וכבר יש לי עבר של הפרעות אכילה וחתכים ואני ממש לא רוצה לחזור לשם! מה לעשות?! לסבול בעבודה הנוכחית ולחזור הביתה לאמא שסתם לא מבינה למה אני תמיד חולה ומצוברחת או ללכת לנסות משהו שאני יכולה להנות ממנו אבל לאבד את ה"עזרה" של אמא ולקבל כ-ל י-ו-ם פרצופים והערות ויחס דוחה בגלל שלא עשיתי את מה שהיא רוצה??? ואם אני נשארת בבית מרקחת אני הבנתי שאני רק צריכה לעזור שם ולהקל עליהם אבל אני מרגישה כמו נטל שרק מפריע להם לעבוד עם כל השאלות והכל ואני שונאת להפריע באמצע שמישהו עובד או שיש תור של אנשים שמחכים שישרתו אותם. אני ממש לא מרגישה "בבית" כמו שהייתי מרגישה כנראה בספרייה (שהייתי מבלה בה המון זמן לפני) ואני לא מסוגלת "ליזום" פעילות לבד או ללכת ולהתחיל לגעת בדברים שאני לא מכירה ואני גם ממש ביישנית. וכולם שואלים אותי כל הזמן אם אני בסדר ואני לא!!! אני מרגישה חולה פיזית כבר! וזה לא שאני יכולה לשתף אותם או משהו כי אחרי הכל מי ירצה להעסיק בחורה שסובלת אצלם במקום העבודה ורק מחכה לצאת משם. הם יפטרו אותי ואז שוב אני אהיה אומללה בבית ואשמע כל הזמן שאני לוזרית שאיבדה עבודה מדהימה ושבטח עשיתי את זה בכוונה. דרך אגב לשאלה של למה לא הלכתי ישר לספרייה זה בגלל שעד היום אפילו לא עלה בדעתי שזאת אפשרות בגלל שאמא כל כל לחצה עליי על הקטע של הבית מרקחת שלא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב על האפשרות הזאת אבל אפילו לפני שהתחלתי את התהליך ידעתי שאני לא רוצה להיות שם! (היה משהו אחר שרציתי לנסות אבל זאת לא הייתה אפילו אפשרות מבחינתה וזה גם היה אמור להיות רחוק מהבית) ולא אכפת לה!