עברו עליי לא מעט דברים, התקפי חרדה מגיל שבע חרם ואימא שמקללת וצורחת.
אני הולכת לישון עם צעקות וקמה עם צעקות, קללות כימעט כל יום, חוסר הקשבה ויחס וחום, שומעת הרבה את המילים שקרנית רמאית זונה מצטערת שילדתי אותך.
יש לי לפעמיים התקפי זעם שבאים משום מקום, בא לי להרביץ לשולחן, מרביצה לעצמי מחוסר אהבה כי עשו עליי חרם בגלל שאני מכוערת ואני חוזרת ואומרת לעצמי תוך כדי שאני מרביצה לעצמי כמה שאני מכוערת.
מתפרקת מבכי שאני שומעת חברים מדברים על משפחה ועל אימא שלהם.
שאנשים לידי צועקים אני סותמת את האוזניים כמו הילדים הקטנים, אפילו אם הם לא צועקים בקטע רע אלא סתם הרבה מדברים ביחד והם מדברים בקול, זה עושה לי לא טוב.
פעם בחודש חודשיים אני נשברת ואני צורחת את נשמתי מרביצה למה שאני רואה וצועקת שנימאס לי כבר מאימא שלי ושאני שונאת אותה.
בזמן האחרון אני שוקעת בחוסר פעילות, אין לי חשק לאכול, מרגישה שאין לי חברים ושאף אחד לא יכול להכיל אותי.
קשה לי לראות אנשים שהיו בבית ספר שלי בזמן החרם, קשה לי ללכת למקומות שקיבלתי בהם התקפי חרדה, קשה לי לראות משפחה מלוכדת וטובה.
אני בסדר אני כבר רגילה לזה רגילה להמשיך ביום שלי למרות שאימא שלי אמרה שאני רשעית ןאגואיסטית, אני אדם שמח ופעיל! לרוב...
אני שואלת את השאלה הזו, כי ראיתי בסדרות ואת רותם מתאגד מדברת על זה ואני מזדהה עם מה שאני רואה. אז, האם יש לי פוסט טראומה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025