אתחיל בזה שהבאתי ילדים מבחירה ושאני אמא שדואגת ונותנת להם הכל ושמה דגש על חינוך.
תמיד מספרים לנו על התקופה הקשה של הינקות, חוסר שעות שינה, בכי ועוד נלווים.
אבל אף אחד לא טורח להזהיר אותנו על ההמשך של הילדות.
על ה"דווקא" וכל ההתמרדויות, על הצורך התמידי בצומי, על העיסוק הלא פוסק איתם בכל תחומי החיים.
הבאתי ילדים בגיל צעיר 23.
פער של שנה בניהם כי הרגשתי שטוב לי בחיים וכיף לי.
לא שיערתי שיילקחו ממני כל הכוחות הנפשיים.
חשבתי שברגע שהם גדלים קצת כבר יחזור "החופש" שלי ו"הפרטיות" אבל זה פשוט לא קורה.
ויותר גרוע שנת הקורונה הזו שלא מסתיימת.
מוצאת את עצמי בהתשה תמידית וחוסר הנאה מחיי ומילדיי.
מנסה למצוא אור בקצה המנהרה.
האם קיים כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025