היי,
אח שלי במשך הרבה שנים רצה שתהיה לו חברה.
הוא כרגע בצבא (עוד מאת בן 19) וסוף סוף יש לו חברה.
אני מאוד שמחה בשבילו וכשפגשתי אותה פעם ראשונה הייתי סופר נחמדה ומפרגנת לו. אבל כמובן מאוד קשה לי הריחוק ממנו,
זה הגיוני כי הוא בצבא, עצמאי כבר ופחות צריך להיות בבית..
אמנם הוא חוזר כל יום הביתה מהצבא אבל אני בקושי רואה אותו.
הוא לרוב עם חברה שלו. אני מבינה שחברה ראשונה זה וואו ובהתחלה רוצים להיות רק אחד עם השני ושוכחים מהשאר. חייבת לציין שלא דמיינתי שלאח שלי תהיה אף פעם חברה, זה הרגיש כמו חלום רחוק... ולא מציאותי..
ידעתי שזה מה שיקרה אם תהיה לו חברה ולכן במשך שנים פחדתי והיה לי טוב עם זה שלא היה לו קשר, לא בגלל שאני לא רוצה שיהיה לו אלא משום שרציתי לבלות, להיות איתו, שיתייחס אלי, שנסע להרבה נופשים ביחד כמשפחה וכמובן שלא יפגע מאף אחת.
אני האחות הקטנה אז בהחלט קשה לי בלעדיו.
הוא עזר לי הרבה, הסיע אותי לבית ספר, שיחקנו במשך שנים ביחד ואנחנו בכללי מאוד קרובים. אני עדיין קצת משוק שהכל קורה כרגע יחסית מהר..
היא חמודה אבל אני מרגישה שזה מוזר לי, בכל זאת היא חברה של אח שלי ולא שלי.
היא ואח שלי מכירים מאז תחילת הצבא אבל זה לא כל כך הרבה זמן, הם ביחד זמן קצר יחסית.. בכללי קשה לי עם זה שהיא הכירה את אח שלי באמצע החיים שלו, אחרי 18 שנים שהוא חי ומקבלת הכי הרבה תשומת לב ויחס ממנו.
אמא שלי רוצה להזמין אותה לאירועים משפחתיים ומסתבר שהיום היא פגשה חלק מהמשפחה שלי וקשה לי עם זה.
אני לא יודעת מה לעשות, אני בקושי מכירה אותה, בקושי פגשתי אותה לזמן קצר והיא לא יכולה להיות בת משפחה מבחינתי.. בן משפחה בשבילי זה לא חבר של מישהו מהמשפחה שהוא מכיר כמה חודשים בודדים.
חוץ מהעובדה שזוגיות זה לרוב זמני ובטח שבפעם הראשונה קשה לשרוד ואפילו מחר היא יכולה להיפרד ממנו.
מה לעשות?
ניסיתי להגיד לאמא שלי והיא לא הקשיבה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות