אני שונאת את החיים שלי.
אני שונאת כל דבר בחיים שלי אוקיי? כל דבר.
אני שונאת את החברים המזויפים שלי, את זה שאני נלחצת ליד אנשים, את זה שאני לא יכולה פשוט להיות שמחה, את זה שאני בוכה כל יום, את זה שאף אחד לא מנסה לשאול אותי מה איתי, אני שונאת את זה שאמא שלי מכריחה אותי ללכת לצופים עם ילדים שאני שונאת, ואני שונאת את זה שאז יש טיולים או ימים שאמורים להיות ״כיפים״ בצופים ואני לא הולכת לזה כי אני סובלת כל רגע שם, אני פשוט יושבת בצד בזמן שכל שאר הילדים מדברים ועושים את הדברים האלו, ואני הכי שונאת את זה שאני לא יכולה להסביר שום דבר שקורה לי כי אני לא מבינה אותו בעצמי, נמאס לי שאני לא מצליחה לימור חברויות חדשות עם ילדים בגלל שאני מפחדת שישפטו אותי, נמאס לי שאני שונאת את איך שאני נראת.
אני שונאת הכל ונמאס לי מהחיים הטיפשיים האלו.
מה אני אמורה לעשות במצב כזה? אני לא אתאבד אני לא רוצה למות אוקיי? אבל אני באמת רוצה שהחיים הטיפשיים האלו יהפכו להיות שמחים כי נמאס לי להיות עצובה כל הזמן אני רוצה להיות שמחה ואני רוצה לאהוב איך שאני נראת ואני רוצה להפסיק לבכות כל יום ואני רוצה שאמא ואבא שלי יהיו גאים בי, אבל זה קשה לעשות את זה שאת סובלת במקומות שהם רוצים שאת תלכי למקומות האלו.
אני שונאת הכל וכל מה שבא לי לעשות זה לראות תוכניות טלוויזיה וסרטים ולקרוא ספרים ולמה? כי זה הדבר היחידי שאפשר לעשות שהוא מוציא אותך מהעולם שלך, אפילו רק לרגע אני מרגישה שאני בחיים אחרים ויכולה להיות שמחה.
נמאס לי פשוט נמאס לי מהעולם הדפוק הזה ונמאס לי מהחיים הדפוקים האלה ונמאס לי מהחברים בדפוקים שלי ונמאס לי מהמשפחה הדפוקה שלי, נמאס לי מהכל!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות