אף פעם לא היו לי הרבה חברים אבל ביסודי כן היו לי חברים די קרובים.
אני גם עברתי בכיתה ט לחול וחזרתי לארץ לפניי כיתה י לישוב חדש (בית ספר חדש) בזמן הקורונה וניסיתי להתחבר במהלך השנה הזאת כל כך חזק.
אין לי חברים, יש לי אבל אין לי חבר אחד קרוב ויוצא מצב שלא דיברתי עם אף חבר כבר חודש. אני לא ככ בקשר עם אבא שלי מיוזמתי כבר עוד מעט שנה בגלל דברים שחוויתי מימנו. אני חסר ביטחון ומרגיש בודד. הייתה לי אהבה נכזבת של כמעט 10 חודשים ועכשיו והופ שוב התאהבתי ( זה בטוח לא יתממש גם בגללי פערי גיל ועוד סיבות שאני מעדיף לא לפרט עליהן) אני גם מרגיש לא גברי ושאני כל הזמן חייב להוכיח את הגבריות שלי.
גם כל ה׳״חברים״ שלי באילת עכשיו ואני לא כי לכל אחד יש את החבורה שלו ואני כזה סבבה עם כולם/אוויר
אני כל יום עצוב ואמא שלי חושבת שאני בדיכאון אין לי עם מי לדבר חוץ מהמשפחה ואני בודד ועם לב שבור.
יש חבורה גדולה של 40 כזה שאני כן איתם ולפעמים אנחנו כן נפגשים. אני מתאמן כבר כמה חודשים בחדר כושר , הולך לפסיכולוגית כל כמה שבועות ואלו הפעילויות היחידות שיש לי.
אני גם מרגיש סאחי ונורא מפחד מזה ולכן אני מנסה להיות וואנבי ומושפע כי ככה כולם מתנהלים בתת מודע רק כדאי לא להיחשב סאחי וזה
תודה לכל מי שקרה קצת הייתי צריך לפרוק ואולי דברים ישתפרו בעתיד (אני מקווה)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025