היי, אני בוגרת מסלול צמרת דרך צהל, זה מסלול שלומדים בו רפואה ואחרכך משתלבים במערכת בתור רופאים, שנתיים של שירות פלוס קבע.
כשנכנסתי לתהליך הזה הייתי חדורת מטרה עם מוטיבציה שיא, עד הרגע האחרון של התוכנית הייתי כל הזמן במעש כל הזמן עם רגל על הגז ולא הפסקתי עד לקבלת ה"תואר" , עכשיו כשאני שם, כשהשגתי מה שחלמתי עליו, אני אומרת מה עכשיו?
אני בנקודה מאוד חשובה בחיים שלי אני בת 25, אני בזוגיות יציבה, אני רוצה להמשיך את החיים שלי, אני רוצה להנות, אני רוצה לבנות משפחה, עכשיו להישאר במערכת הזו עוד 4 שנים??
אני לא בת 18 יותר זה כבר לא המסגרת שאני צריכה.
הייתי צריכה לסיים צבא בגיל מוקדם וללכת ללמוד אחרי הצבא, אבל הייתי במירוץ. רציתי להיות רופאה צעירה, וזה לא כזה מלהיב כמו שחשבתי, מרגישה שלהישאר פה ייקח לי את הזהות. לא הספקתי לראות מי אני, להנות, אני אצא מהצבא רק בגיל 30 אני לא יכולה לשאת את המחשבה הזו אפילו.
יש לי 2 אופציות, להמשיך ככה ולקבל את המצב, אני לא רואה את זה קורה, השהות פה גורמת לי למעמסה נפשית אני חייבת בשביל הבריאות הנפשית שלי להתקדם בחיים שלי.
והאופציה השניה, לחתום ויתור על התואר, לעשות שירות מקוצר של שנה ולצאת.
וגם את פרק הזמן הזה אני לא מסוגלת להישאר פה, מה גם שכל השנים שהשקעתי במסלול הזה והשגתי את החלום שלי יילכו לפח.
מה לעשות?
אני באמת חושבת שלהישאר פה עוד דקה יכניס אותי לדיכאון עמוק, וזה ישליך המון על הבן זוג שלי ועל התכנון שלי להקים משפחה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025