אז ככה,
אני תלמיד כיתה י׳ (עולה לי״א). מגיל צעיר, ברמת הגן, שמו לב שמנת המשכל שלי גבוהה ביחס לסביבה. בכל מקום שהלכתי אליו סימנו אותי כ״חכם״, או בין החכמים של המקום. בין אם זה בית ספר, גן, חוגים או חברים. אובחנתי כמחונן בכיתה ב׳ (בלי מכון הכנה למבחן, שזה דבר שאני אישית מאוד נגדו), פתרתי ספרים של כיתות גבוהות משלי ואפילו הייתה מחשבה להקפיץ אותי כיתה. עד פה הכל טוב ויפה.
כשהגעתי לכיתה ח׳, הפרוייקטים של ההעשרה התחילו להיות יותר רציניים, כאלה שממש מכינים אותך לטופ, לחוד החנית בנושא בהם הם עוסקים. לפני שנתיים ניסיתי להתמיין לפרוייקט הראשון, שעוסק במתמטיקה ואמור להכין אותך לבגרות 5 יח״ל במתמטיקה (מי שמכיר מבגיל 16. הגעתי עד השלב האחרון ונכשלתי. אמרתי לעצמי לא נורא, יבואו עוד והמשכתי הלאה. במקביל, התמיינתי לפרוייקט שמכין לתואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה, הגעתי עד למכינה האחרונה בו, שמתוך 6000 שהתחילו את המיונים נשארים 100, ומהמכינה נשארים 70. אני הייתי מה-30 שנפלו. שוב.
הפרוייקט השלישי היה שנה שעברה, במדעי הרוח, וגם בו הגעתי למכינה האחרונה ונפלתי בה.
אתמול גיליתי שהפרוייקט שניסיתי להתקבל אליו השנה דחה אותי. שוב בסינון האחרון.
נמאס לי כבר לקבל את כל הכאפות האלה. אני מרגיש אפס ולוזר שבשנייה האחרונה הכל בורח לו ואני שוב באותו המקום. נמאס לי כל פעם לקבל את ה״לא״. הביטחון העצמי שלי כבר לא ברצפה, מתחת לה. אני פשוט מיואש ומתוסכל כבר מכל הניסיונות. אני מרגיש שאני שייך לרמות האלה, ובכל זאת אני מסתכל מלמטה על אלה שכן הצליחו. ההרגשה הזאת שורפת מבפנים. אני פשוט אובד עצות, ואני מרגיש שעוד ״לא״ אחד אני אשתגע מעצב ותסכול. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות