היי, אני בן 22.
לא יודע אפילו מאיפה להתחיל, אז בקצרה על עצמי, גדלתי כילד חרדי ועברתי ילדות קשה מאוד עם אלימות פיזית ומילולית, בגיל ההתבגרות עזבתי את העולם החרדי שבו הרגשתי זר, לעולם החילוני שגם בו אני מרגיש זר ומנוכר, ואפילו מאוד.
בתור ילד הייתי שקט מאוד, וגם כשסבלתי מחברים בכיתה מאלימות והצקות הייתי סובל בשקט ולא רציתי לערב את ההורים (מהפחד שהם יעשו לי בושות) אני בחור מופנם מאוד, ובלי חברים בכלל.
מעולם לא התחלתי עם בחורה, ובקושי דיברתי עם בנות (הרבה בגלל שבכלל לא הייתה לי אינטראקציה עם המין השני) שלא לדבר על חיבוק או נשיקה.
קיבלתי את זה שנים בהבנה וזה הפריע לי, אבל הייתי בבועה שלי ותמיד אמרתי לעצמי "שאני צעיר ודברים ישתנו", אבל בשנה האחרונה זה התחיל מאוד להציק ולהפריע ופתאום אני קולט שאני בן 22 בלי חברים, בלי זוגיות, עם קושי אדיר לדבר על רגשות, ובלי חיי מין. (שאפילו היום קשה לי לדבר על מין ואני מרגיש סוג של בושה לדבר על זה למרות שזה טבעי).
חשוב לי לציין שאני יודע שאני נראה טוב, ואפילו מעולה, וכן מתאמן ושומר על כושר, וגם בעבודה סבבה, מי שיראה אותי מבחוץ יחשוב שהכל נורמלי, אבל מבפנים אני מת, קשה לי בטירוף לעשות אפילו את הצעד הראשון, אני נכנס לחרדה כשאני בכלל בסביבה של בנים ובמיוחד בנות, בני גילי.
מה עושים? איך יוצאים מזה? יש פה עוד במצב שלי שאולי יכולים לי עצה או שניים?
בתודה מראש לכל מי שיגיב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025