מה הקטע של תרבות חתונות הענק בישראל?

היי, רציתי לשאול משהו שקצת מטריד אותי בזמן האחרון.
מה העניין עם החתונות הגדולות שנהוג לעשות כאן בארץ?
כל אירוע אולם, מינימום 200,300 אנשים, הכל עם דיג'יי, צלם וידאו, סטילס, צלם מגנטים, לפעמים נגנים וזמרים, שמלה באלפי שקלים במקרה הטוב, איפור יקר... כל חתונה מנסה להיות אירוע ראווה.
ברור לכולנו שאין לאף זוג צעיר כסף לממן את זה, והרבה זוגות ששאלתי אומרים "המתנות יכסו" וזה פשוט מרתיח אותי. אני אומרת לעצמי שמה זאת התרבות הזאת שזוג בחר להתחתן והאורחים צריכים לממן להם את האירוע?
כולנו מכירים את התחושה הזאת של לקבל הזמנה לחתונה, לשמוח בשביל הזוג ואז להתבאס שאוף, עוד הוצאה כבדה. אם הולכים בזוג זה בכיף 600 שקל וכנראה יותר. די, כבר הייתי בעשר חתונות השנה. תעשו את החישוב.
ושוב, זה יושב על העניין שרשמתי, שמראש מסתמכים שהאורחים ישלמו ויכסו הוצאות.

למה אנחנו לא יכולים לעשות אירוע שתואם לתקציב שלנו? למה להוציא מאות אלפי שקלים רק כדי שהאורחים יצטרכו לשלם?
זאת לא תרבות שקיימת בכל העולם אלא רק בארץ.
לדעתי זה חצוף ודוחה ויוצר המון לחץ על האורחים שלא באים כדי להנות איתכם מכל הלב, אלא באים בתחושה של "עוד קנס".
וחוץ מזה, זה כבר נהיה משעמם, הכל בנוי אותו דבר.... בופה בחוץ, חופה, נכנסים פנימה, מנה ראשונה וקצת ריקודים, עיקרית וריקודים, בשלב הזה הדודים והסבים כבר בורחים, חלק נשארים לקינוח ואז בורחים, עוד ריקודים ואז איזשהם המבורגרים או משהו לצעירים עד מאוחר.
חלאס לעשות קופי פייסט רק כי זה מה שכולם עושים.
איפה הייחודיות, היצירתיות, הת ק צ י ב ?

השאלה שלי מאיפה זה מגיע ולמה אנחנו לא יכולים לשם שינוי לצאת קצת מהקופסה הזאת ולארגן דברים אחרת, מכל הבחינות? גם ברמת מיקום שממש לא חייב להיות באולם, יש עוד המון מקומות מהממים שאפשר למצוא. גם ברמת מהלך האירוע שיהיה קצת מעניין, אולי חלק אומנותי כלשהו, אולי ליצור מרחב ישיבה שמעורר שיח, וככה קצת לשבת ולדבר עם האורחים. גם ברמה התקציבית משהו שהאורחים יוכלו לבוא אליו בשמחה והנאה שלמה ולא בתחושה חמוצה על הסכום הנדיב שצריך לתת, בלי שאורח יתחיל לחשוב על כמה עלתה המנה ועל זה שצריך לכסות אותה ושבאולם יקר שמים יותר כי המנה עולה יותר...

כשניסיתי להציע לאנשים אחרת התגובות היו "ומי יממן את האירוע?" שוב, מסתמכים על האורחים וזו הנקודה שהכי צורמת לי.
למה זה ככה ומתי נוכל לארגן מה שאנחנו אשכרה יכולים לארגן, מה שטוב לנו ומתאים לנו ולא מה שהחברה הכתיבה?
למה התרבות כזאת ואיך הגענו לשם?