היי , חבר שלי התגייס לפני כחודשיים .
עד שהוא חוזר אני אכולת געגועים ומחכה רק לביחד שלנו.
היציאות שלו על הפנים - 21 , 14 ולפעמים כשהוא יוצא זה מקוצרת.
תמיד כשהוא חוזר הוא בא אלי ישר מהבסיס בלי לעבור בבית וזה משהו שאני ממש מעריכה, ואני תמיד נותנת לו אחר כך את הספייס שלו שיתקלח , יאכל כמו שצריך , יהיה עם המשפחה וכו. בערב הוא תמיד יוצא עם החברים והוא לא מוכן שאני אשן אצלו אחר כך שזה משהו שממש חסר לי הלישון איתו. יום אחר הוא תמיד קם מאוחר , אחר כך עם משפחה , אחר כך עם חברים ואז בסוף - אני.
יוצא שכל פעם שהוא יוצא אני רואה אותו בערך 3 שעות.. נמאס לי לשבת בבית ולבכות מהידיעה שחבר שלי כאן ואני לא איתו! נמאס לי שחברות שלי מבלות עם החבר כשהוא חוזר מהצבא הרבה הרבה יותר זמן ממה שאני עם החבר שלי.
דיברתי איתו על זה והוא אמר לי שאני צריכה להתרגל לרעיון של לא לישון יותר ביחד ולא לראות הרבה אחד את השני..
אני מגזימה ? או שבאמת הזמן שאנחנו רואים אחד את השני לא מספיק? אני כבר לא יודעת מה לומר לו.. הוא לא מבין את הקושי שלי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות